סימן תקס"ד – דין ליל שלפני התענית, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אכל תענית שאוכלים בו בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר (א), ^בוהוא שלא יָשַׁן (ב) ^*)(שינת קבע) (ג) (טור), אבל אם יָשַׁן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא אם כן ^גהִתְנָה לאכול או לשתות (ד). הגה: ויש אומרים דבשתייה אין צריך תנאי, דמסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה, והוי כאילו הִתְנָה (ה) (טור ומרדכי והגהות מיימוני והגהות אשירי).

^אברייתא תענית י"ב ע"א וכרבי. ^בכלישנא בתרא דרבא שם טור בשם אביו הרא"ש (פ"א סי' יד) ושאר פוסקים. ^*)(פירוש, אלא היה מתנמנם או ישן בתוך סעודתו. בית יוסף). ^גירושלמי שם (פ"א ה"ד וכן הסכמת רוב הפוסקים).

(א) עד שיעלה עמוד השחר – כלומר כל התעניות שאנו מתענים על פי תקנת חכמים, אינם תעניות של לילה ויום, אלא רק של יום. וממילא מותר לאכול בלילה עד שיעלה עמוד השחר, שזה כשעה ורבע זמנית לפני הזריחה.

(ב) והוא שלא ישן – כי אם הלך לישון, מסתבר שכבר קיבל עליו את התענית, כי בדרך כלל, אנשים אינם משכימים קום טרם עמוד השחר, כדי לסעוד.

(ג) שינת קבע – הרמ"א מסביר את דברי המחבר, שנמנום אינו הסחת דעת מהאכילה[1].

(ד) לאכול או לשתות – כי אם גילה שכך רצונו, לא קיבל את התענית טרם זמנה. ונראה שדי שחשב בלבו שאינו מקבל התענית בשינה מותר לאכול כשמתעורר.

(ה) כאילו התנה – ונראה שהמחבר לא קיבל קולא זו.

דין ליל שלפני התענית

א. מותר לאכול ולשתות בליל שלפני התענית עד עמוד השחר [א].

ב. אמנם אחרי שישן שינת קבע והתעורר לפני עלות השחר אסור לאכול ולשתות [א].

ג. אבל אם התנה שלא מקבל התענים על ישי השינה מותר לו לאכול ולשתות.

ד. ולרמ"א מותר לשתות אפילו אם לא התנה.

[1] לדעת המחבר, אם ישן שינת קבע, הרי זו הסחת דעת, אפילו אם ישן בתוך הסעודה. אמנם יש מקילים כשנרדם בתוך הסעודה, שלא להחשיב זאת כהסחת דעת. ובשעת הצורך אפשר לסמוך על שיטה זו. עיין כף החיים אות ב.