סימן תקס"ט – דין נודר בעת צרה, ובו ב' סעיפים

סימן זה דן במי שנודר לצום בגלל צרה. עיין בהקדמה לסימן תקסו שם הבאנו את דברי הרמב"ם המבאר גודל חשיבותם של תעניות אלה. בסימן זה הנידון הוא מה דין התענית, אחר שנתגלה כי הצרה מחמתה מתענים, בטלה.

סעיף א

^איחיד המתענה על צרה, ועברה, או על חולה, ונתרפא או מת, צריך להשלים (א) כל התעניות שקיבל עליו (ב); ^באבל צבור שמתענין על שום דבר, ונענו ^גקודם חצות, לא ישלימו (ג); ^דואם תלמידי חכמים ורוב צבור רוצים להשלים, אין היחיד רשאי להפריש עצמו מהם (ד).

^אברייתא תענית י, ב. ^ברא"ש ממשנה (יט, ב) דהיו מתענין וירדו להם גשמים וכו' וכן משמע מדברי רמב"ם פ"א הט"ז. ^גשם וכרבי אליעזר. ^דתרומת הדשן בסימן ר"פ בשם אור זרוע.

(א) צריך להשלים – כלומר צריך לצום, אף אם כלל לא החל להתענות.

(ב) כל התעניות שקיבל עליו – כי כשקיבל את התענית לא התנה זאת בכך שהצרה תבוטל. וכך ראוי, שלא להתנות, כי אם מתנה, הרי זה כאילו הוא פוקד על ה' חלילה.

(ג) לא ישלימו – כי אם סיבת הצום חלפה, אין להטריח עוד את הציבור בתענית ותפילות. כמו כן, לב בית דין מתנה על כך, כלומר ברור שהבית דין שקבע את התענית, לא קבעוהו למקרה בו הסיבה תחלוף. ואף שלא אמרו כן מפורשות, ומשום שלא ראוי להתנות, כמוסבר לעיל, כך הוא ממילא. אבל אם השמועה על ביטול הצרה אחר חצות, אחר שרוב היום כבר עבר מתוך תענית, ישלימו צומם עד סוף היום. וצום זה ייחשב להם כזכות.

(ד) להפריש עצמו מהם – כי זהו כלל גדול בחיים, שלא לפרוש מן הציבור.

סעיף ב

^היחיד שמתענה על צרה, ונודע שקודם קבלת התענית כבר עברה (ה), אין צריך להשלים (ו). הגה: והוא הדין לצבור ששמעו אחר חצות שקבלו התענית בטעות, אין צריך להשלים (ז) (תרומת הדשן סי' ר"פ).

^השם ממשנה דיש דברים שהם כנולד וכו' נדרים (סא) [ס"ה], א.

(ה) כבר עברה – כגון שהחולה או מת או נתרפא עוד טרם קבלת התענית על עצמו. ומשום שהמידע בושש להגיע אליו.

(ו) כבר עברה, אין צריך להשלים – כי נדר זה הוא ""נדר בטעות", שאינו נדר כלל.

(ז) אין צריך להשלים – כי קבלה בטעות אינה קבלה כלל.

דין נודר בעת צרה (תקסט)

 א. כאשר מופיעה צרה, מצוה לצום ולחזור בתשובה, ולא להאמין כי המאורעות ארעו באופן מקרי [הק].

ב. יחיד שקיבל על עצמו צום כדי להעביר איזו צרה, והצרה עברה, תוך כדי הצום, צריך להמשיך בצום, כפי שהתחייב [א].

ג. אם נודע לו טרם החל תעניתו, שלא הייתה כל צרה, וקבלת התענית ארעה בטעות, אינו צריך לצום [ב]

ד. ציבור שקיבל לצום על צרה, ועברה לפני חצות, יכול להפסיק את הצום. אבל אם חלפה הצרה רק אחר חצות, יש לסיים את הצום כפי שהתחייבו [א].