סימן תקע"א – מי הם החוטאים לישב בתענית, ובו ג' סעיפים

סימן זה דן ביחיד שקיבל עליו תענית, מכל סיבה שהיא, האם זהו צעד נכון או שגוי. כי מצד אחד יש איזו התעלות במניעת אכילה והקדשת היום כולו לעבודת השם. אבל מצד שני, הסיגופין אינם דרך מובחרת בעבודת ה'.

סעיף א

^אהיושב בתענית (א), אם יכול לסבול התענית נקרא קדוש (ב); ואם לאו, כגון שאינו בריא וחזק, נקרא חוטא (ג).

^אאוקימתא דגמרא (תענית יא, ב) אליבא דרבי אליעזר. ^בשם ע"א, אליבא דשמואל.

(א) היושב בתענית – כדי להתחזק בתשובה וביראת שמים, או כדי לכפר על עוון כלשהו, או משום צרה שארעה לו, כבקשת רחמים מה'.

(ב) נקרא קדוש – כי מונע עצמו מתענוגי העולם כאמצעי התקרבות אל ה' ועשיית רצונו.

(ג) נקרא חוטא – כי אסור לפגוע בבריאותו.

סעיף ב

^גתלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים (ד), ^דאלא אם כן כשהצבור מתענים שלא יפרוש עצמו מהם (ה); ^הומלמדי תינוקות דינם כת"ח.

^גמימרא דרב ששת, שם ע"ב. ^דסמ"ג וסמ"ק. ^הירושלמי.

(ד) שממעט במלאכת שמים – כי בגלל התענית יתעייף, וילמד פחות.

(ה) שלא יפרוש עצמו מהם – כי גם החכם מחויב, כמובן, בכל המצוות, כמו כולם. ורק תוספת חומרה אישית אסורה עליו, אם יש בה כדי לפגוע בעבודת ה' העיקרית שלו.

סעיף ג

^ועיר שהקיפוה כותים, וכן יחיד הנרדף מפני אנסין או מפני לסטים או מפני רוח רעה (ו), אינם רשאים להתענות, שלא לְשַׁבֵּר כֹּחָם (ז); ^זאלא יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו (ח); וכן אם גזרו גזרה (ט) וגזרו שלא להתענות עליו (י), יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות כשיעבור הגזירה (יא).

^וסמ"ג בשם התוספתא. ^זבית יוסף מהא דבימי רב זירא גזרו שמדא (תענית ח, ב).

(ו) רוח רעה – מחלה פסיכולוגית, כעין דיכאון ועצבות.

(ז) שלא לְשַׁבֵּר כֹּחָם – כי במצב כזה חשוב מאד לשמר את המוכנות הפיזית וכושר העמידה בתנאי לחץ קשה. אין ספק שאם יכול להתפלל בלבו, ודאי יעשה כן.

(ח) כך וכך תעניות לכשינצלו – ובהתחייבות זו כבר נחשב כאילו התענו בפועל.

(ט) גזרו גזירה – הגויים גזרו על ישראל גזירה.

(י) שלא להתענות עליו – מלבד זאת גזרו על היהודים איסור תענית, כי פחדו שבזכות תעניתם, תתבטל הגזירה[1].

(יא) כשיעבור הגזירה – וגם במקרה זה תעמוד קבלת התעניות לזכותם, כאילו כבר התענו.

מי הם החוטאים לשבת בתענית

א. הסיגופין אינן דרך מובחרת בעבודת השם [הק]

ב. מי שמתענה כדי לחזור בתשובה ויכול לעשות זאת בלי לפגוע בבריאותו ובעבודת השם שלו נקרא קדוש [א]

ג. מי שהצום יפגע בבריאותו או בעבודת השם שלו נקרא חוטא. [א]

ד. תלמידי חכמים ומורים אינם רשאים להתענות. [ב]

[1] מוסבר על פי המהרש"א (תענית ח, ב ד"ה דלא ליתבו). אמנם לפי רש"י מדובר שסיבת הגזירה היא כדי שציבור הנכרים לא יקשר בין הופעת הברכה בעולם לתעניות היהודים.