שולחן ערוך כפשוטו
הלכות תעניות
סימן תקע"ט – סדר תפלות באלו התעניות, ובו ג' סעיפים
סעיף א
אבכל יום משבעה תעניות אחרונות של גשמים מתפללים על סדר זה: מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים, ונותנים אֵפֶר מַקְלֶה (פֵּרוּשׁ אֵפֶר שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּשְׂרַף (א), לַאֲפוּקֵי עָפָר בְּעָלְמָא, שֶׁגַּם הוּא נִקְרָא אֵפֶר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה, כדי להגדיל הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם,, ואחד מן העם נוטל האפר, ונותן בראש הנשיא, ובראש אב בית דין, במקום הנחת תפילין, כדי שֶׁיִּכָּלְמוּ וישובו, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו; ואחר כך מעמידים ביניהם זקן חכם, והם יושבים; לא היה שם זקן חכם, מעמידין חכם; לא היה שם לא זקן ולא חכם, מעמידין אדם של צורה (ב) ואומר לפניהם דברי כיבושים (פירוש דברים שכובשין ומעוררין הלב לתשובה): אחינו, לא שק ולא תענית גורמים, אלא תשובה ומעשים טובים; שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אלא: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם (יונה ג י), ובקבלה הוא אומר: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם (ג) (יואל ב, יג), ומוסיף בענינים אלו כפי כֹּחוֹ עד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וישובו תשובה גמורה; ואחר שגומר זה דברי כיבושים, עומדים בתפלה ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתענית אלו; ואם היה אותו שאומר דברי כיבושים ראוי להתפלל, מתפלל; ואם לאו, מורידין אחר. ומי הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה, ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים, ומטופל (ד) ואין לו (ה), ויש לו יגיעה בשדה (ו), ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו וְהַנִּלְוִים אליו בעל עבירה, אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שְׁפַל בֶּרֶךְ (ז) ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו עָרֵב; ואם היה זָקֵן עם כל הַמִּדּוֹת האלו, הרי זה מפואר; ואם אינו זָקֵן, הואיל ויש בו כל הַמִּדּוֹת האלו, יתפלל.
אמשנה תענית טו בבגמרא שם טז מפרש טעמא ועיקרו בירושלמי, רש"י. גרמב"ם בפרק ד, וכתב הבית יוסף ולא ידעתי מנין לו. דמימרא דרבי יצחק שם טז הברייתא שם. ושם טז *) (מה שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל נקרא קבלה, בית יוסף) זמשנה שם. חברייתא שם. טשם וכדמפרש רב חסדא וכפרוש הרמב"ם. י שם וכדמפרש אביי.
(א) אֵפֶר שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּשְׂרַף – כדי לעורר את זיכרון עקידת יצחק.
(ב) מעמידין אדם של צורה – אדם מכובד.
(ג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם – אין התענית מעשה קסמים, שבכוחו לגרום לה' שיסלח לנו, אלא כך מעוררים את הלבבות לתשובה.
(ד) ומטופל – בילדים, כי חפצים בשליח ציבור רחמן.
(ה) ואין לו – אינו עשיר. על כן הוא סובל יחד עם הציבור, ומתחנן מעומק הלב.
(ו) ויש לו יגיעה בשדה – אדם זה עובד וממתין לירידת הגשם, לצורך פרנסתו.
(ז) שְׁפַל בֶּרֶךְ – עניו.
סעיף ב
כסדר התפלה ושש ברכות שהוא מוסיף ותקיעות שהוא תוקע, מבואר יפה בטור בסימן זה (ח).
כשם במשנה טו וגמרא טז
(ח) בסימן זה – בגמרא מבואר שבצומות על הגשמים הוסיפו ברכות בתפילת העמידה. אבל המחבר לא ראה צורך להביאן, מאחר ואינן נוהגות היום.
סעיף ג
לשבע תעניות האלו, אחר שמתפללים, יוצאים כל העם לבית הקברות (ט) ובוכים ומתחננים שם, מכלומר: הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרככם (ולפי זה אם אין קברי ישראל הולכים על קברי כותים) (גמרא).
לירושלמי שם. משם בבבלי טז
(ט) לבית הקברות – הכוונה למקום בו ניתן לראות את בית הקברות מרחוק[1].
[1] על פי הערת 'איש מצליח' על משנה ברורה.
הלכות תעניות
סימן תקס"ג – דין מי שהרהר בלבו להתענות
סימן תקס"ד – דין ליל שלפני התענית
סימן תקס"ז – טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית
סימן תק"ע – דין חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה, שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית
סימן תקע"א – מי הם החוטאים לישב בתענית
סימן תקע"ב – באיזה ימים אין גוזרים תענית ציבור
סימן תקע"ד – שנותנין בתענית חומרי המקום שיצא ושהלך משם
תקע"ה – דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים
סימן תקע"ו – על איזה דברים מתענין ומתריעין
סימן תקע"ז – אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים
סימן תקע"ח – שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו