שוחד במגזר הפרטי

2. שוחד לשופט

איסור קבלת שוחד הובא בתורה פעמיים, הראשון בפרשת משפטים, והשני בפרשת שופטים.

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ; מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע; וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות פרק כג, ו-ח).

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק; לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם; צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טז, יח – כ).

כפילות איסור זה מעיד על חומרת העבירה, כי הנה לקיחת שוחד חמורה כל כך, עד שהנביא ישעיהו^[1] התריע על כך, וזעק כי השוחד הוא סיבת גלותנו מארצנו. גם בפרשת כי תבוא אנו מקבלים מושג על חומרת העבירה, כי שם נאמרה קללת ארור על הלוקח שוחד.

מלבד זאת, נכפל איסור זה כדי להעביר כמה מסרים, וכפי שיש ללמוד מן ההקשר בו הפסוק נאמר.

עיקרו של הפסוק בפרשת משפטים נאמר לגבי אזהרת השופט שלא יקבל שוחד, כי זה יגרום לו להטות דין העני לרעה. עובדה ידועה היא, שאנשים בעלי אמצעים כלכליים, פועלים ככל העולה על רוחם. וכדי שלא יתפתו השופטים למתנת השוחד, זקוקים המה לאומץ לב וחוסן נפשי. לא רק עבור דחיית מתת כסף, אלא גם עבור דחיית סיוע בדרכים שונות, כדי שלא יטה לבם אחר אינטרס זר.

לכן כתבה התורה את איסור השוחד בהקשר ובסמוך לאיסור "מדבר שקר תרחק", כי השופט עלול, מחמת יכולותיו של בעל האמצעים להציג את השקר כדבר טוב ונכון, לנטות אחר השקר.

אבל הפסוק בפרשת שופטים, נקשר לא רק אל השופט, אלא בעיקר לגבי החברה, כלומר נצטווינו כחברה למנות שופטים שכל מאוויים הוא חיפוש צדק ללא חת, וכפי שאומר רש"י^[2] מנה שופטים הגונים, וצור אוירה נטולת השפעות חיצוניות, בה ישפטו לאור הצדק הטהור, ולא על פי השקפת עולמם.

נחדד זאת מעט, יש שוחד גלוי, והוא הכסף, וזו המשמעות הפשוטה במקרא. ומלבד זאת, יש שוחד נסתר וערמומי, שגם כלול בכתוב, והוא, כאשר שופט מגיע לדיון ומחזיק בדעה קדומה על בני אדם, עוד טרם שמע על פרטי המקרה.

עתה נראה שכל מתנה אסורה. מובא בגמרא ששמואל דקדק מאוד שלא לדון, כאשר נתקל בחשש רחוק של קבלת הטבה קטנה, מאחד מבעלי הדין, כמסופר:

"תנו רבנן וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח – אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא (עבר על גשר צר), אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה (בא אדם והושיט לו ידו, לסייעו במעבר), אמר ליה: מאי עבידתיך (למה עשית זאת)? אמר ליה: דינא אית לי, אמר ליה: פסילנא לך לדינא (פסול אני לדון אותך)" (כתובות קה, ב).

מכאן מוכח, שבכלל איסור לקיחת שוחד, כלולים כל סוגי טובות ההנאה.