סימן תקע"ז – אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים, ובו סעיף אחד

כשפועלים לביטול בצורת מתמשכת, בדרך רוחנית, אין הכרח להפעיל מייד מערכת תעניות ותפילות, אלא עושים זאת בהדרגה. תחילה, כשהגשמים שוהים מלבוא, מתענים. אחר כך, אם הבצורת ממשיכה, מוסיפים תעניות, וככל שהצרה מתמשכת, כך עולה חומרת הצומות, כמוסבר לעיל. אבל הופעת כמות רבה של גשמים, שכמובן גורמים לשיטפונות וסכנות רבות, מכריחה צעדים מהירים, ללא שהות. מלבד הבדל זה, יש הבדל נוסף והוא, שהגשם עצמו הוא דבר מבורך ורצוי, אלא שריבויו מזיק. על כן שונה גם ההתייחסות כלפיו, מההתייחסות לבצורת, כפי שנלמד בסימן זה. סימן זה גם הוא אינו מעשי בימינו.

סעיף א        

^אבכל מקום, אם רוב גשמים מטשטשים הקרקע ומונעים המחרישה (א), מתריעים (ב) ומבקשים רחמים (ג); ^בואם הענין נחפז ואין פנאי להתריע כסדר שאר תעניות (ד), אין גוזרין בו תענית על הצבור, שאין הצבור יכולים להתענות בכל יום (ה), אלא מתריעין בכל יום ובכל תפלה, ובהתרעה בפה די (ו); ואם היחידים רוצים להתענות, רשאים הם בכך ובהתרעת הפה, דהיינו בעננו אבינו עננו (ז). ^גאומר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל רַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל לֹא רֹב רָעָה וְלֹא רֹב טוֹבָה (ח), הִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם רֹב טוֹבָה, אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל; כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם, אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל; יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא רֶוַח בָּעוֹלָם וּזְכֹר רַחֲמֶיךָ.

^אלשון הר"ש בר צמח מברייתא תענית כב ^בשם בהרשב"ץ בשם רבוותא. ^גשם, מורכבת מתפילות רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ושל חוני המעגל.

(א) מטשטשים הקרקע ומונעים המחרישה – כלומר הגשמים כל כך מרובים, עד שהפכה האדמה להיות רכה מאוד, והפוסע עליה עם מחרישתו, נתון לסכנת טביעה.

(ב) מתריעים – תוקעים בשופר כדי לעורר את הלבבות לחזרה בתשובה.

(ג) ומבקשים רחמים – מתפללים תפילות, כגון בקשת עננו שנסדרה לפי אותיות א' ב', ענינו אבינו ענינו ענינו בוראינו ענינו וכו'. וכפי שמבואר בהמשך הסעיף.

(ד) ואין פנאי להתריע כסדר שאר תעניות – שמתענים בימי שני, ואחר כך בחמישי, וכן הלאה.

(ה) שאין הצבור יכולים להתענות בכל יום – כי מאחר והענין דחוף מאד, אי אפשר לתקן שני חמישי ושני, וגם אי אפשר להתענות מידי יום. על כן מרבים בתפילות.

(ו) ובהתרעה בפה די – כיון שמתריעים בכל יום ובכל תפלה, אין לתקוע בשופר, כי הוא לא יעשה שום רושם.

(ז) בעננו אבינו עננו – אחר חזרת העמידה אומר את הנוסח של עננו, כנדפס בסידורים. ואחר עננו, מוסיף תחינה זו המובאת כאן במחבר.

(ח) ולא רוב טובה – כמו גשמים בכמות רבה מדאי.