נתיבות משה

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כִּי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. … וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה', שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר". (כ"ה א'-ד').

ידועה קושייתו של רש"י, מה עניין שמיטה אצל הר סינַי. וניתן להשיב, על דרך הדרש, שהקשר בין שמיטה למתן התורה הינו מהותי – בגלל אופיה של מִצוַת 'שבת הארץ'.

כי בשנה הזאת נדרשת אמונה מקסימלית, שהרי כל איש אשה וילד ישאלו "מה נאכל? איך נחיה?", ותשובה פשוטה לא תינתן – זולת תשובת האמונה, כי פקעה בעלות האדם על אדמתו בשנת השבתון, ומי שציווה על מנוחת השדה הוא הממונה על המִחיָה ועל הכלכלה, והוא יצווה את ברכתו.

על כן כה חשוב הוא קישור שמיטה והר סינַי, כי משעה שאוחזים אנו בַּתורה אשר מסינַי קיבלנוהָ, כי אז מתבהרת התשובה לַשאלה 'איך נחיה?' – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה!" (חבקוק ב' ד'). תורתנו היא מקור ביטחוננו, והיא לנו חומה בפני כל שאלה וספק וכל קושי, כי כל אלה ייכלו ואנחנו עִמה נעמוד!

*

"וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּיפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִידַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִישִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". (כ"ה ט'-י')

יום הכיפורים, יום התענית היחיד מן התורה, הריהו תמיד יום סליחה וכפרה, אשר לקראתו – וגם בעיצומו של יום – חרד כל יהודי לטהר את עצמו מכל חטא, ולשוב בתשובה שלֵמה. והנה בפרשתנו מתגלה תוכן אחר ביום הכיפורים, בְּחיבור אל המשפחה ואל שדה האחוזה, ובשחרור עבדים להיותם חופשיים.

ובמבט מעמיק הרי אין כל סתירה בין השניים – כי תורתנו, תורת חיים היא. אין היא מבקשת הזדככות רוחנית ערטילאית, כמרחפת בשמי השמים, אלא קושרת שמים וארץ, תובעת שהיחס בין אדם לַמקום ישתקף גם בין אדם לַחברו. ובכן, השלֵמות המשפחתית – לב אבות על בנים ולב בנים על אבותָם – יחד עם הצדק החברתי וחיזוק הנחשלים, הריהם יסודות חשובים לא פחות מטהרת הנפש לפני האֱ-לֹהים, וסימן לַדבר – כי דווקא ביום הכיפורים יעמדו שניהם יחדיו, וכך גם כל ימות השנה!

*

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקּוֹתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח". (כ"ה י"ז-י"ח).

הכתוב מתייחס למכירת שדה למשך השנים אשר עד היובל – עד שיעבור שופר התרועה – וכך נקשר גם איסור ההונאה ליום הכיפורים, כדרך שראינו לעיל.

יש אשר יחשוב אדם בליבו כי חברו לא ירגיש בהונאה כלשהי, ועל-כן מזהירה התורה כי הקב"ה תמיד יידע וירגיש בַּדבר, ומוסיפה מיד: "וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ". מכל מקום, שוב רואים אנו היאך כרוכות יחד המצוות שבין אדם לַחברו עם אלה אשר בין אדם לַמקום – שאם יחטא אדם לחברו הריהו גם חוטא לַשמים באותו מעשה עצמו, שהרי כל בני ישראל נקראו בנים לַמקום, ואיך לא יקפיד אבינו שבשמים על פגיעת איש באחיו? ואחר הדברים האלה – משעה שנהיה הוגנים בין איש לרעהו ועושים את חוקות ה' ומשפטיו – הרי יקויים בנו סופו של הפסוק הזה עם דְבר הפסוק הבא, "וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשׂוֹבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ".