נתיבות משה

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה. … וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה". (י"ב א'-ג').

בשלושה פסוקים אלה נפרשת פרוגרמה א-להית מחושבת וארוכת-טווח, לאלפי שנים, וניתן להבחין בה שלושה שלבים: עקירה, הנחה, וייעוד לדורות.

ראשית, מחויב אברם לפרוש ולהיפרד – פיסית, אך בעיקר נפשית – מנופי ילדותו וממחוזות חייו, מאורח החיים והמחשבה שאליהם הורגל בצעירותו, ומכל אשר ניתן לכנות 'גירסא דינקותא'. רק כך, לאחר עקירה כזאת ולאחר חילוף שלם של אוויר ואווירה, יוכל אברם לבוא אל הארץ החדשה ולהתחבר אל גוּשהּ הקרקעי ואל המימד הפנימי העמוק הגנוז בה.

שנית, יש לעמוד על משמעו של מטבע הלשון בו נמסר הציווי לאברם, לאמור: "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", ולא: אל הארץ אשר אביאך אליה. כי דווקא בראיה מתגלה הפנימיות, וכביכול יראה אברם את הקדוּשה אשר מִמַעַל לנופי הארץ כשלעצמם, יראה ויבין כי דורך הוא בארץ אחוזת ה' ונחלת השכינה, יראה כי נעלָה היא הארץ הזאת, "צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת" (יחזקאל כ' ו').

בהקשר זה יש לזכור שגם משה רבֵּנו – ארבעה דורות לאחר אברהם – זכה לראות את הארץ אף שלא זכה להיכנס אליה, ובראייתו זו נגלה אליו ה' באמרו כי זאת הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב לתִתה לזרעם אחריהם. הנה אלה דברי הכתוב בחיתום ספר התורה: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ … וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ … וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה, הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבוֹר" (דברים ל"ד א'-ד').

הווה אומר מעתה שראייתו של אברהם הריהי מבוא לביאת בניו אל הארץ, ואז עתידים הם לנחול אותה לדורות עולם. כאן, בארץ הזאת, ייעשו הם לגוי גדול הנושא ברכה לכל באי עולם. זהו השלב השלישי, העיקרי, בתכנית הא-להית – וכל הייעוד הזה מובטח עתה לאברם, מראש ומקדם, לאמור: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה … וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

כי כל גויי הארץ עתידים להכיר באברהם כיסוד האנושות המאמינה בא-להי עולם, ועתידים הם להבין כי עם ישראל הוא-הוא הנושא את ברכת אברהם ובאמצעותו זוכים הם כולם לֵיאור באור ה'. הנה כך ביטא זאת דוד המלך בתהלים (כ"ב כ"ח-ל"ב): "יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִים. כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִים. … יָבוֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה". או אז, באחרית הימים, יבוא אל שלֵמותו המהלך הגדול אשר החל כאן בצעדי אברם אשר נצטווה "לך לך". הכרתו של אבינו הראשון תתפשט אז על תבל ויושבי בה, בהיות כבוד ה' גלוי ונכבד במלוא כל הארץ, ויתוקן העולם במלכות שַ-דַי, ויידעו כל גויים כי ה' אחד ושמו אחד.