סימן תקע"ח – שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו, ובו סעיף אחד

החובה לציבור להתפלל בעת צרה מפורשת בתורה, בפרשת בהעלותך (במדבר פרק י פסוק ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם, וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". וחכמים תיקנו שתפילה זו תלווה עם תענית. מלמדנו כאן המחבר שגם יחיד צריך להתענות, אם נפלה עליו צרה. כי יסוד אמונתנו הוא, שאין הקב"ה משגיח על העולם רק בהשגחה כללית, כביכול משגיח רק על עם ישראל, אלא ישנה גם השגחה פרטית. לכן חייב גם היחיד להתענות בעת צרתו. אם לא יכול להתענות, יפשפש במעשיו, וירבה בתפילות ובצדקה, כי גם המתענה צריך לצרף  לתעניתו תשובה ומעשים טובים, שכן תכלית הצום הוא להביא את האדם לשיפור מעשיו.

סעיף א

^אכשם שהצבור מתענים ומתפללים על צרתם, כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו. כיצד, היה לו חולה או תּוֹעֶה במדבר, או חבוש בבית האסורים, יש להתענות ולבקש רחמים בתעניתו (א); ^בולא יתענה (ב) בשבת ומועד, חנוכה ופורים וראש חודש (ג).

^אטור בשם הרמב"ם בפרק א מהלכות תענית, וכתב הרב המגיד אף על פי שאין לו הכרע מן הגמרא, דברים נראין הם מדרכי התשובה לחפש בדרכיו בעת צרתו. ^במברייתא דיחידים מפסיקים לראשי חדשים.

(א) ולבקש רחמים בתעניתו – הרוצה להתענות צריך לקבל תעניתו בתפילת המנחה של ערב התענית, ואז יוכל לומר עננו בברכת שמע קולנו.

(ב) ולא יתענה – כשם שאסור לציבור לקבוע תענית בימים אלה, כך נאסר הדבר על היחיד.

(ג) וראש חודש – כמו כן, לא יתענה בערב יום כיפור.

שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו (תקעח)

א. יחיד חייב להתענות, אם ארעה לו איזו צרה, כדי לפשפש במעשיו, ולהתחנן לפני בוראו.

ב. אם התענית קשה עליו, יפשפש במעשיו, יתפלל, וירבה במעשים טובים.

ג. אסור לצום בשבתות ובמועדים ובראשי חודשים, בחנוכה ובפורים ובערבי יום כיפור.