קיצורי הלכות תעניות

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

דיני קבלת תענית (סימן תקסב)

1. באופן עקרוני, אין לנדור נדרים. אבל יש אפשרות לקבל תענית על עצמו, שלא בלשון נדר ואם כך עושה, זה מוגדר נדר מדרבנן, וצריך לקיימו [הק].
2. יש לקבל את ההתחייבות לצום בתפילת המנחה של ערב התענית [ו].
3. גם המהרהר בלבו, בשעת מנחה, שמקבל על עצמו להתענות תענית למחרת, הרי הוא מחויב לקיים זאת [ו].
4. אבל הרהור שלא בשעת מנחה אינו כלום [ו].
5. אפשר לקבל תענית בברכת שמע קולנו, אבל עדיף לקבלה בסוף העמידה, טרם אמר “יהיו לרצון” [ו].
6. בתענית כזו, יוסיף היחיד תפילת עננו בברכת שומע תפילה [ה].
7. צום המאפשר אמירת עננו בתפילה הוא רק כזה שצם משך כל היום, לדעת המחבר, מעלות השחר עד צאת הכוכבים [א].
8. אמנם לדברי הרמ”א רשאי לומר עננו גם אם צם רק עד אחרי שהתפלל מנחה [א].
9. המקבל תענית במנחה, רשאי לאכול כל הלילה שלפני התענית [ז].

דין ליל שלפני התענית (סימן תקסד)

1. מותר לאכול ולשתות בליל שלפני התענית, עד עמוד השחר [א].
2. אמנם הנרדם וישן שינת קבע, אסור באכילה ושתיה טרם עלות השחר [א].
3. אבל אם התנה, שאינו מקבל התענית על ידי השינה, מותר לו לאכול ולשתות (ד).
4. לרמ”א מותר לשתות, אפילו אם לא התנה [א].

דין תפילת עננו (סימן תקסה)

1. בתעניות ציבור, ובתענית שאדם קיבל על עצמו, מוסיפים תחינת “עננו” [א].
2. אם יש עשרה מתענים, יוסיף שליח הציבור תחינת “עננו”, כברכה בפני עצמה, לפני ברכת ‘רפאנו’ [הק].
3. שכח לומר עננו, לא יחזור על תפילת העמידה. ואם נזכר טרם עקרו את רגליו, יאמר עננו לפני שיעקרם, ולא יחתום [ב].
4. יש נוהגים לומר עננו בכל שלושת התפילות – ערבית, שחרית ומנחה. ויש נמנעים מלאמרה בערבית, כי בלילה עדיין מותר לאכול. ואומרים אותו בשחרית ומנחה. ומנהג אשכנז לומר רק במנחה [ג].
5. יחיד אינו אומר את שלוש עשרה המידות, כלומר ‘תפילת ויעבור’ [ה].

דיני תענית ציבור (סימן תקסו)

1. בכלל תענית ציבור נכללים התעניות שקבעו חכמים. שהן עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה ותענית אסתר. ומלבד אלו, גם תעניות שמנהיגי הציבור גזרו מחמת איזו צרה [הק].
2. בתענית ציבור שליח ציבור אומר עננו כברכה בפני עצמה לפני ברכת רפאנו בחזרת העמידה [א].
3. לא יעלו לברכה בקריאת התורה ולא יקראו בתורה אלא המתענים (כד).
4. ואין אומרים אותו אלא אם יש עשרה מתענים בציבור והשליח ציבור צריך להיות מן המתענים [ג].
5. שליח צבור ששכח ולא אמר עננו בין גואל לרופא, יאמרנו כיחיד, בברכת שומע תפילה (ג).
6. המתענים ומתפללים מנחה, סמוך לשקיעה, יאמרו ברכת כהנים בחזרת העמידה [ח].
7. נהגו אשכנזים בחוץ לארץ, שלא לברך ברכת כהנים, מלבד ימים טובים (כז).

טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית (סימן תקסז)

1. למנהג הספרדים, מותר לטעום מאכל, בתנאי שנמנעים מבליעתו [א].
2. למנהג אשכנז אסור לטעום מאכלים בצום [א].
3. צחצוח שיניים בתענית מותר, אם נזהרים שלא לבלוע נוזלים. אבל בתשעה ובאב וביום כיפור, הדבר אסור (ח).
4. אין ללעוס מסטיק בצום (י).
5. מותר לבלוע כדור להרגעת כאבי ראש. ואם הכאב חזק, מותר לצרף לכך מעט מים (י).

דין נודר בעת צרה (סימן תקסט)

1. כאשר מופיעה צרה, מצוה לצום ולחזור בתשובה, ולא להאמין כי המאורעות ארעו באופן מקרי [הק].
2. יחיד שקיבל על עצמו צום כדי להעביר איזו צרה, והצרה עברה, תוך כדי הצום, צריך להמשיך בצום, כפי שהתחייב [א].
3. אם נודע לו טרם החל תעניתו, שלא הייתה כל צרה, וקבלת התענית ארעה בטעות, אינו צריך לצום [ב].
4. ציבור שקיבל לצום על צרה, ועברה לפני חצות, יכול להפסיק את הצום. אבל אם חלפה הצרה רק אחר חצות, יש לסיים את הצום כפי שהתחייבו [א].

מי הם החוטאים לשבת בתענית (סימן תקע”א)

1. הסיגופין אינן דרך מובחרת בעבודת השם [הק].
2. מי שמתענה כדי לחזור בתשובה ויכול לעשות זאת בלי לפגוע בבריאותו ובעבודת השם שלו נקרא קדוש [א].
3. מי שהצום יפגע בבריאותו או בעבודת השם שלו נקרא חוטא [א].
4. תלמידי חכמים ומורים אינם רשאים להתענות [ב].

שנותנין בתענית חומרי המקום שיצא ושהלך לשם (סימן תקעד)

1. קיימים מספר מנהגים שונים בקרב כלל הקהילות.
2. העובר דירה ממקום למקום, צריך לעזוב את מנהגי המקום הקודם, ולנהוג כמנהג המקום בו נמצא [א].
3. העובר ממקום למקום באופן זמני, לא נפטר ממנהגי מקומו, ומלבד זאת צריך גם לכבד את מנהגי המקום, אליו הגיע [א].
4. דין זה משליך על מקרה שקבעו צום במקומו, כי אז אינו רשאי לאכול גם אם נמצא במקום אחר בו לא קבעו צום [א].
5. כמו כן, אם במקומו לא קבעו צום, ובמקום בו נמצא קבעו צום, עליו להתענות יחד עמם [א].
6. אין לנהוג בעידונים כל זמן שהציבור מצוי בצרה [ד].
7. כל הפורש מן הצבור, אינו רואה בנחמתן; וכל המצטער עמהם, זוכה ורואה בנחמתן [ה].

על איזה דברים מתענין ומתריעין (סימן תקעו)

1. כיום לא נהוג להטיל צום על הציבור, אפילו בעת צרה [הק].
2. עם זאת, כמובן, צריך להתפלל ולהתעורר בתשובה [הק].
3. התעניות הנזכרות בסימן זה נתקנו כנגד צרה שבאה בגזירת שמים, ומשום שיש בצרה כעין הוראה על כך שמתרחש משהו לא ראוי ולא הגון [הק].
4. תהליכים טבעיים, רגילים, שגרמו צרה, אינם סיבה לתענית [הק].
5. כמו כן, רשלנויות בני אדם, גם הם אינם סיבה להתענות. אלא יש לפעול לתיקון המעוות [הק].

שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו (סימן תקעח)

1. יחיד חייב להתענות, אם ארעה לו איזו צרה, כדי לפשפש במעשיו, ולהתחנן לפני בוראו [א].
2. אם התענית קשה עליו, יפשפש במעשיו, יתפלל, וירבה במעשים טובים [הק].
3. אסור לצום בשבתות ובמועדים ובראשי חודשים, בחנוכה ובפורים ובערבי יום כיפור [א].