חוברות אקטואליה

[1] בעריכת הרב אליהו וינגורט. גם רוב ההערות מפרי עטו.

[2] סימן נה ס"ק מו.

[3] סימן נה באשל אברהם ס"ק ד.

[4] חלק א סימן מט.

[5] אורח חיים חלק א סימן כג.

[6] מגילה כג, ב.

[7] ויקרא כב, לב.

[8].  הלימוד שם הוא בשני שלבים. כך מובא בגמרא: "מאי משמע? דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (בפרשה של קורח) הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת – מה להלן עשרה אף כאן עשרה".

[9] מגילה פרק ד הלכה ד.

[10] "ר' בא ור' יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה ("דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו"), ונאמר להלן "עד מתי לעדה הרעה הזאת", מה עדה האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה. אמר רבי סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן "ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים", מה תוך שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסה בי רבי בון, אם מתוך את למד, סגין אינון?! אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל, מה להלן עשרה אף כאן עשרה". הלימוד הראשון הוא מעדת המרגלים ודומה ללימוד בבבלי (אף שאינו זהה) והלימוד השני הוא מהמילים "בני ישראל", ולומדים מאחי יעקב שנקראו כך.

[11] אורח חיים חלק א סימן כג, וחיזק דבריו בחלק ב סימן יט (אמנם כתב שמעלת תפילה בציבור אין פה). והקשו עליו מהמבואר בשולחן ערוך (סימן תקפ) שיום שמתו בו המרגלים עושים בו תענית, וכתב הבית יוסף שאף שהיו מתחילה רשעים מסתמא עשו תשובה, אלא שלא זכו שהתקבלה תשובתם. והאגרות משה בחלק ג סימן יד האריך לברר מדוע אין משם שום קושיה על דבריו, עיין שם.

[12] ערכין טו, א: "אמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב כי חזק הוא ממנו אל תיקרי כי חזק הוא ממנוּ אלא ממנוֹ, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם".

[13] שולחן ערוך אבן העזר סימן קכט סעיף ה.

[14] עבודה זרה כו, א וכמובן שיש דברים שהמומר פסול להם, כגון לשחוט ולכתוב תפילין ומזוזות.

[15] אורח חיים אשל אברהם נה, ד.

[16] סימן נה ס"ק מו. וכן כתב בשו"ת משיב דבר חלק א סימן ט. וכן כתב בשו"ת אור לציון (חלק ב, פט אות ה). אמנם כתב שם שאם הוא מתבייש לחלל את השבת בפני אדם גדול, כיוון שיש דבר המונע ממנו לעבור איסור, יש להקל בזה. וכעין זה כתב המשנה ברורה בסימן שפה ס"ק ו.

[17] כתבנו "לכאורה", משום שאפשר לומר שכל הלימוד מהמרגלים הוא רק ש"עדה" היא עשרה, אך אין ללמוד משם על אופיים של אותם עשרה אנשים. ובאגרות משה הוכיח דבריו מהסוגייה בסנהדרין (עד, ב) בעניין קידוש ה', הלומדת מאותה גזירה שווה לא רק שצריך עשרה, אלא גם שכל העשרה יהיו ישראלים ולא גויים. ובדומה מצאנו כבר בראשונים שדקדקו מן הפסוק של אחי יוסף לעניין צירוף קטן למניין. ואלו דברי הראב"ן: "ולענין תפילה שאומר קדושה וקדיש אין מצטרף עד שיביא שתי שערות דאמרינן (ברכות כא, ב) כל דבר שבקדושה אין אומרים אותו בפחות מעשרה, וגמר לה מ"ונקדשתי בתוך בני ישראל" ויליף תוך תוך מן לשבור בתוך הבאים, והתם עשרה הוו דכתיב וירדו אחי יוסף עשרה וכולהו הוו גברי". והביאו היביע אומר חלק ד אורח חיים ט, עיין שם.

[18] ריש סימן נה.

[19] שביאר כוונת קושיית הירושלמי: "אם מתוך (שמובא בעדת קורח) את למד, סגין אינון (הם הרבה)". הקושייה היא על הדרשה בבבלי שלמדה גזירה שווה "תוך" מפרשת קורח, ומשמעותה שהרי בעדת קרח היו הרבה יותר מעשרה, ולכן דחה הירושלמי את לימוד הבבלי ולמד מאחי יוסף. ומובן עכשיו יותר מדוע הכריעו הפרי מגדים והמשנה ברורה כירושלמי.

[20] ראה רבנו בחיי לויקרא כב, לב: "ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן: אתיא תוך תוך, כתיב הכא: "ונקדשתי בתוך", וכתיב התם: (בראשית מב, ה) "לשבור בתוך הבאים", מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה".

[21] סימן נה.

[22] שו"ת הריב"ש סימן קעב.

[23] וכן כתב שם הבית יוסף בשם ספר המנהיג (סימן עט): "ואדם שהוא עבריין ולא נדוהו הקהל מאצלם נמנה למניין עשרה וחייב בכל המצות דכתיב בעכן (יהושע ז יא) חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.) דבקדושתיה קאי ולא יצא מכלל ישראל אבל אם נדוהו מאצלם אינו מצטרף לעשרה ולא לכל דבר שבקדושה, שאם מצטרף מה הועילו בתקנתם שהבדילוהו מאגודתן, כך כתב רש"י".

[24] חלק א סימן ז.

[25] הלכות תלמוד תורה ו, יד.

[26] ואף השרידי אש עצמו בסימן לח צידד כדעת הבניין ציון, שאין בימינו מחללי שבת בפרהסיא, עיין שם.

[27] חלק א סימן כט.

[28] וכן כתב החזון אי"ש (או"ח סימן פז ס"ק יד, ויו"ד סימן ב ס"ק כח). אך יש אומרים שדווקא מי שאינו יודע כלל יהדות מהי, כגון עולי רוסיה וכדומה נחשבים לתינוק שנשבה (כן פסקו הרב אלישיב והאור לציון).

[29] עיין רמב"ן על התורה במדבר טו, כד ואיגרות הראי"ה א, קלח.

[30] אמנם אין למנות אותו לשליח ציבור, משום שלשליח ציבור יש כללים מיוחדים, המובאים בשולחן ערוך בסימן נג.