חוברות אקטואליה

2. טעמי אמירת הקדיש

א. "הבו גודל לא-לוהינו"

מקורה של מצוות העשה לקדש שמו של הקב"ה הוא הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב). מה היא מטרת מצווה זו, וכיצד מקיימים אותה? הכוונה במצווה זו היא להביא אותנו ואת העולם כולו להכרה במלכותו המוחלטת של ה' יתברך בעולם. זוהי אחת המטרות העיקריות בהווייתה של האומה הישראלית, להפיץ את דבר מלכות ה', כדבר הנביא ישעיהו (מג, כא) "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". מתברר אפוא שהקדיש נועד להזכיר לנו יסוד חשוב וגדול זה של מלכות ה' בעולמו. מכאן גם נובעת אמירת הקדיש על ידי האבלים על הנפטר: האבל מבין מתוכן הקדיש שהחשוב בחיים אינו רק האני, לא שלו ולא של זולתו, אלא ריבונו של עולם הוא החשוב והעיקר בתפיסת החיים שלו. כאשר מבינים זאת כל המבט על החיים משתנה, וניתן להתבונן על משמעות החיים והמוות דרך משקפיים אחרות לחלוטין. תובנה זו עשויה לבוא לידי ביטוי אפילו בהתבוננותנו על השואה. השואה האיומה הייתה מהמאורעות הנוראים ביותר שידעה האומה בתולדותיה. אין בכוחו של אף אחד להסביר את פשר הצרות, הכאב והסבל שהיו מנת חלקו של העם היהודי. אולם אם נרכיב משקפיים היסטוריות של "בינו שנות דור ודור", נראה עין בעין שהשואה היא חלק מתהליך שקירב אותנו לגאולתנו ולחזרת עם ישראל מכל קצוות תבל לארצו.

אם כן, הבנתנו שריבונו של עולם הוא מרכז האירועים מביאה אותנו להסתכלות שונה בתכלית מן המבט האנושי הקטן המציב את האדם במרכז. זו שאלת השאלות שעליה צריך כל אדם לענות לעצמו: האם אני במרכז או שהקב"ה במרכז? אפשר שלא קשה לומר שה' במרכז, אבל לחיות את התובנה הזו – כאן טמון הקושי האמיתי. לכך נועדה אמירת הקדיש, שמסייעת לנו להתבונן אחרת על המציאות. אדם קרוב אצל עצמו ולכן עיקר מבטו הוא אנוכי: הוא דואג לפרנסתו, לילדיו, לבריאותו ולמעגל החיים הסובב אותו. והנה בא הקדיש ובו קריאה למבט גבוה יותר. קשה להחזיק ראש ולהסתכל כך בצורה אידיאלית על המציאות, אולם תפילת הקדיש מעניקה לנו אפשרות מעשית להבין ולהכיר את האמת שאליה היא מקדמת אותנו.

ב. ברא מזכה אבא

לכל אדם ישנן זכויות שרכש בקיום המצוות, וחובות הנזקפות לו מעוונותיו, שהרי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). לאחר פטירתו של אדם מן העולם ילדיו הם הממשיכים את דרכו, הם המשך הקיום שלו בעולם הזה, וכשהם מקיימים מצווה היא מצטרפת לחשבון המעשים של ההורים. אמירת הקדיש היא מצווה גדולה, ולכן כאשר הבן אומר קדיש הוא מוסיף זכויות להוריו וכביכול נותן להם פתחון פה כלפי שמיא לאמור 'הגם שלא התנהגתי תמיד כשורה, אבל הנה בני מתפלל שיתגדל ויתקדש שמו הגדול של ה". זו סנגוריה עבורו שלא כילה את זמנו בעולם הזה לריק, אלא השאיר אחריו ממשיכי דרכו המזכים אותו גם עתה, משנתבקש לישיבה של מעלה.

הקדיש – השלמת החלל שנוצר
כל אדם הגון שנפטר, וקל וחומר תלמיד חכם ועובד ה', מותיר לאחר לכתו חלל גדול. הוא, שהיה איש עתיר זכויות בתורה ובתפילה, בהנהגה ובמעשים טובים בין אדם למקום ובין אדם לחברו, הסתלק לפתע והותיר חיסרון גדול. אמירת הקדיש יש בה כדי להשלים את החסר הזה כתוספת נוכחות של קדושה ואמונה בעולם. זכורני שבהיותי באזכרת איש צדיק במיוחד, שהיה מדקדק מאוד במצוות הכנסת אורחים, חשתי מאוד בחסרונו. מיד בהגיעי ליארצייט (דהיינו אזכרת יום השנה), ראיתי את הסעודה ערוכה בכל טוב, ונזכרתי ואף חשתי שאם הנפטר היה חי בינינו כעת היה מסתובב ודואג לאורחים, ובעיקר הרגשתי שהיה מחפש את אותו אורח שאיחר על מנת לדאוג לכל מחסורו באופן אישי. לפתע הבנתי שהיות שהוא כבר איננו אתנו, מוטל עלינו למלא את החלל שנוצר. באמירת הקדיש אנו לוקחים על עצמנו למלא חלל זה.

א-ל אמונה ואין עוול
באמירת הקדיש אנו מקבלים באמונה גזרת שמים. איננו מבינים הכול, שהרי "לא מחשבותי מחשבותיכם", אולם אנו איתנים באמונתנו שכל פועל ה' באמת וצדק: "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא." הקב"ה מנהיג את עולמו כרצונו בחסד ובמשפט. לכן גם בשעת צער, כאשר כל דבר עשוי לגרום לנו לצאת מן הכלים ואף לצעוק על מר גורלנו, אנו מחנכים את עצמנו לשליטה מתוך אמונה. באמירת הקדיש אנו ממירים את הצעקה השלילית באמירה חיובית, ומבטאים בכך את אמונתנו התמימה בהנהגתו של ה'.

הישארות הנפש
בנוסח הקדיש שנאמר בזמן הקבורה וגם לאחר הלימוד ישנה תוספת מסוימת, שבה מתגלה טעם נוסף לאמירתו: "יתגדל ויקדש שמיה רבה בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא" (יתגדל שמו בעולם העתיד  להתחדש) ולאחיא מתיא (ולהחיות את המתים) ולאסקא יתהון לחיי עלמא (להביא אותם לעולם הבא). כאן מתגלה האמונה בהישארות הנפש. המוות אינו סוף פסוק, והגם שיש הפסד וכיליון לגוף ולבשר, הנפשות והנשמות ממשיכות לחיות את מציאותן הרוחנית. הנה כי כן לפנינו יסוד מיסודות האמונה, והוא הישארות הנפש.

בתמצית, ראינו מספר ערכים יסודיים המהווים חלק מן הטעמים לאמירת הקדיש: ההסתכלות הנכונה על המציאות, קידוש ה', תוספת זכויות לנפטרים, השלמת החיסרון והחלל שנוצרו, צידוק הדין וביטוי אמוני לתחיית המתים ולהישארות הנפש; כל אלו מאירים לנו את תוכנה של תפילה חשובה זו.