חוברות אקטואליה

ב. מכתב ראשון

לכבוד הרב גבריאל אלקובי שליט"א,

קראתי בעיון רב את מאמרך על חטאו של דוד המלך, ואני מלא התפעלות מהמקורות הרבים שהבאת ומהרצון ליישב את הכול בלי לפגוע כהוא זה בכבודו של מלכא משיחא.

אומנם עיקרי הדברים כבר נאמרו בגמרא – שכל מי שאומר דוד חטא אינו אלא טועה, שבת שבע הייתה מגורשת ושאוריה היה מורד במלכות, אלא שבכושר רב ניסית לחזק את דבריהם הקדושים, אף שאינם צריכים חיזוק, כנגד כל המפקפקים.

והוספת שלושה דברים:

• שבת שבע הייתה פנויה וקטנה;
• שהואיל ודוד היה אמור להתחתן עם בת שבע מלכתחילה, למעשה לקח אוריה מדוד את אשתו ולא להיפך;
• שדוד המלך לא חטא ביצר העריות אלא בשני חטאים אחרים – זלזול בבת ישראל וחילול ה'.

זלזול בבת ישראל: על פי המדרש היה אוריה החיתי נושא הצינה של גָּלְיָת הפלישתי, ובעת מלחמתו בגלית הבטיח לו דוד שאם יעזור לו לפתוח את תיק החרב של גלית ייתן לו לאישה אחת מבנות ישראל. ואומנם עמד דוד בהבטחתו ונתן לאוריה את בת שבע בתמורה לעזרתו, ונתינה זו נחשבה לו לזלזול בבת ישראל^[22].

חילול השם: על אף שמעשה דוד עם בת שבע היה מותר, שהרי היא הייתה מיועדת לו מששת ימי בראשית ולא הייתה נשואה, למראית עין היה נראה כאילו עבר על איסור אשת איש, ובזה חילל את השם.

ברור לכול שדוד המלך הוא אדם גדול והוא אחד משבעת הרועים, ואין לי שום כוונה לחפש לו חטאים חלילה אלא לעמוד על מה שכתבו הראשונים כמלאכים, ועל מה שהסבירו בגמרא כדי ללמוד לקח ממה שמובא לנו בנביא וממה שגילו לנו חכמינו זיכרונם לברכה. והנה הערותיי:

א. איני מבין מה הקלת בדבריך שבת שבע לא הייתה נשואה ושאוריה עדיין לא בא עליה, וכי יש הבדל הלכתי בין אם הייתה גרושה ובין אם לא הייתה נשואה כלל? רק גילית לנו שהייתה בת שמונה – ופיתוי קטנה אונס הוא. לאדם פשוט כמוני אין בכוחם של מקורות אלו להניח את הדעת ולהקל את חומרת המעשה. אדרבה, לבוא על קטנה הוא דבר נורא.

ב. על פי הרמב"ם^[23] ישנו לאו מפורש מן התורה לבוא על אישה בלי קידושין, והאמירה שאין בזה איסור מקוממת ומסוכנת מבחינה חינוכית. דברים אלו נכונים אפילו אם הייתה האישה מיועדת לו מששת ימי בראשית, וכי יעלה על הדעת שתחושת הייעוד מתירה לבוא עליה בלי קידושין? דברים דומים כתב הרב נבנצל והסביר שדוד המלך עבר "עבירה לשמה" כדי להביא המשיח. וכי יש היתר בעולם לשכב עם אישה אסורה כדי להביא את המשיח? האומנם ה' אינו יכול להביא את המשיח בלי שהאדם יעבור עבירה לשם כך? אומנם הדעה שבת שבע הייתה מגורשת או פנויה מלכתחילה מורידה את חומרת האיסור מכרת ללאו, ומאפשרת לומר כי מי שאומר כי דוד חטא באשת איש טועה, אך וודאי שאיננה מבטלת את האיסור כליל.

ג. כדי לחזק את שיטתך הבאת את דברי נתן הנביא לדוד "תוך כדי דיבור" בווידויו של דוד: "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" (שמואל ב יב, יג), קא משמע לן שבאמת לא היה חטא ולכן לא הייתה ענישה. ואני תמה, הלוא הנביא הודיע לדוד שהואיל והוא חטא בסתר הקב"ה יעניש אותו בגלוי^[24], ואכן פורענות זו התממשה לצערנו בביאת אבשלום על פילגשי אביו^[25], וכל מי שקורא את ספר שמואל רואה שסיפור זה הביא על דוד המלך רק צרות וזוועות, ודומה שנעצרה עלייתו והתקיימה בו קללת נתן הנביא "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם" (שם, י).

ד. כאמור הבאת מקורות המעידים על שתי עבירות אחרות שעבר דוד המלך – זלזול בבת ישראל וחילול השם. וכי אלו עבירות של מה בכך? והלוא חילול השם היא עבירה החמורה מכל העבירות, ואין עליה סליחה וכפרה עד יום המוות^[26]. אם כן באת להציל ולא הצלת.

וניסית לתרץ קושיה זאת באומרך שלדברי הרמב"ם רק על עבירה שיש בה חילול השם אין כפרה עד יום המוות, אך כאן לא הייתה עבירה כלל ורק בשל גודל דרגתו של דוד היה הדבר נחשב לחילול השם (עמ' סה, הערה 23). תירוץ זה נראה כניסיון לעוות את הכתוב ולכפות עליו דברים שאינם כתובים בו.

הלוא בנביא כתוב שדוד המלך חטא בחטא מסוים. הואיל וחטא זה לא התיישב על דעתך טענת שהיה זה חטא אחר, אך היות שגם החטא האחר הציב את דוד כחוטא חזרת בך וטענת שגם החטא האחר לא היה. וכאן יש לשאול: אם דוד המלך בא על אישה שמותרת לו – ולא היה במעשהו לא חטא עריות ולא חילול השם – מדוע נכתב כי "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'"? ומדוע נגזר עליו עונש כה חמור, "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה", ו"הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת", כפי שאכן התקיים? אם כל זאת בא לדוד על לא עוול בכפו אז באמת אין כל קושיה על הנהגתו של דוד אלא על התגובה הקשה של ה', שהעניש בחומרה כה רבה אדם שלא עשה כל רע, ואדרבה, זכה לגאול את האישה המיועדת לו מששת ימי בראשית.

ה. טענתך שחטאו של דוד היה חילול השם ולא עצם המעשה – אין לה בסיס בגמרא. בין שלל האפשרויות שמעלים חז"ל, כגון ששורש החטא היה בלקיחת בת שבע בטרם עת ("שאכלהּ פגה"), או שדוד התנשא וביקש כי יוזכר לצד האבות גם "אלוקי דוד", אין שום אזכור לחטא של חילול השם. בקיצור, קשה להמציא עבירה שלא נכתבה ולהתעלם מהכתוב. להיפך, פשט הפסוק הוא "כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ". אומנם ראיתי שהתייחסת לזה, אך לא זכיתי להבין את ההסבר.

ו. הדגשת במאמרך^[27] כי דוד שכב עם בת שבע משום שהייתה מיועדת לו מששת ימי בראשית, והוספת כי נישואי בת שבע לאוריה היו רק למראית עין. לדבריך בת שבע לא הייתה באמת נשואה לאוריה אלא הייתה אצלו רק בבחינת "פיקדון" עד שתשוב לדוד, ואוריה לא בא עליה אפילו פעם אחת. אם כן, כיצד זה שולח דוד את אוריה לשכב עם בת שבע ולפגוע בעיקר העיקרים שבת שבע מיועדת לו מששת ימי בראשית?^[28] הלוא על פי דברים אלו נראה שדוד חטא פעמיים: בפעם הראשונה כשנתן בעצמו את האישה המיועדת לו מששת ימי בראשית לאיש אחר, ובפעם השנייה – אחרי שכבר שכב בעצמו עם בת שבע – כששלח את בעלה (שלא היה באמת בעלה) לשכב עם האישה המיועדת לו מששת ימי בראשית!

ז. טענתך ש"לא דוד לקח אשתו של אוריה אלא ההיפך הוא הנכון, ואוריה לקח את אשתו של דוד"^[29], גם אם עשה זאת "שלא במודע" כפי שכתבת, מצמררת כל שומע. איך אפשר להפוך במשיכת קולמוס את הקורבן לפושע? הרי גם לפי דבריך דוד הוא שנתן את בת שבע לאוריה – והנה הפכת את אוריה לאדם שלקח את אשת חברו. הפיכת אוריה לאשם בפרשה היא היפוך מוחלט של פשט הכתובים.

ח. הבאת ראיות שדוד המלך הוא נביא, ואין אני מפקפק בהן כלל וכלל. דוד המלך הוא נעים זמירות ישראל, איש גדול ועצום עם מידות תרומיות בלי סוף. עם זאת אציין את אשר מובא בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קסה) שבמשך 22 שנה לא זכה דוד לגילוי שכינה: "דבר אחר בכ"ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי", וכן מובא גם בתנא דבי אליהו רבא פרק ב.

ט. כאמור לעיל, צידדת בדעה שבת שבע לא הייתה אשת איש. הואיל ודעה זו בגמרא שנויה במחלוקת בדקתי מה כתבו על כך הראשונים מפרשי התנ"ך:

רש"י מביא את דברי הגמרא והולך לשיטתו שהגט היה על תנאי ולכן שלח דוד את אוריה אל מותו:

שלח אלי את אוריה (יא, ו) – שהיה מתכוין שישכב עם אשתו ויהא סבור שממנו היא מעוברת;  ונכה ומת (שם טו) – כדי שתהא מגורשת למפרע ונמצא שלא בא על אשת איש, שכל היוצא למלחמה כותב גט לאשתו על תנאי אם ימות במלחמה.

על פי רש"י בת שבע הייתה בעת המעשה ספק אשת איש, שהרי הגט ניתן על תנאי שמא ימות הבעל במלחמה – ולא בטוח שאכן ימות. אשר על כן שלח דוד המלך את אוריה אל מותו, כדי שלמפרע יהיו הגירושין תקפים באופן ודאי. ואם כדבריך לא הייתה בת שבע נשואה כלל, לשם מה נדרש כל העניין?

הרד"ק מביא שני פירושים. על פי פירושו הראשון הייתה בת שבע אשת איש, ועל פי פירושו השני הייתה ספק אשת איש, כדברי רש"י: 

מתקדשת מטומאתה (יא, ד) – להודיע כי לא שכב עמה והיא נדה, כי כבר התקדשה מטומאתה, כמו שאמר "רוחצת", והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מן הנדות היתה, ולא עבר עליה משום נדה אלא משום אשת איש. ורבותינו ז"ל אמרו כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו אם ימות במלחמה, לפיכך סבב דוד את מיתת אוריה שתהא מגורשת למפרע.

המצודת דוד מביא את דברי חכמים כפי הבנת התוספות^[30] שהייתה לגמרי מגורשת (ולא ספק כרש"י), ועם כל זה מסביר שהיה הדבר מכוער:

ורחץ רגליך (יא, ח) – הוא כנוי לתשמיש המטה, וכוונתו היתה להעלים הדבר ויחשבו כי ממנו הרתה. ואף שכל היוצא למלחמות בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו מכל מקום היה הדבר מכוער, כי הדרך היה לנושאה שוב בבוא מן המלחמה, והיתה שומרת עליו.

אינני כופר במקורות שהבאת, אך חשוב לי להדגיש שגדולי המפרשים שוללים את פירושך.

י. חז"ל שואלים איך לא נאסרה בת שבע לדוד מדין "כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל"^[31], ואחד התירוצים הוא שהיה זה מעשה אונס^[32]. דא עקא, שאם לא הייתה בת שבע נשואה, כפי שפירשת, אין מקום כלל לקושיית הגמרא. עיינתי בדברי הראשונים על קושיה זו, והנה לדוגמה דברי הרמב"ן^[33]:

וא"ת מפני מה לא אסרוה. פרש"י ז"ל שהרי כמה עדים ידעו בדבר, ומנין לו לרש"י שידעו עדים שבא עליה, ואין צורך לעדים דעל דוד קאמרינן אמאי לא אסרוה עליו והיכי קיימה דכיון דאיהו ידע בה כעדים דמי, ומדאמרינן אונס הוה שמע מינה שאפילו הוא מזיד והיא אנוסה מותרת לבועל כשם שמותרת לבעל, והכל תלוי באשה^[34].

לפי פירושך הייתה בת שבע מותרת מלכתחילה לדוד משום שלא הייתה נשואה כלל, וכל הקפידה על דוד נבעה מחילול השם שנגרם ממראית העין כאילו הייתה נשואה. דברי הרמב"ן מוכיחים שאין הדבר כן ושאי אפשר לפרש כדבריך גמרא זו. גם שאר הראשונים פירשו כך, ואין טעם להכפיל את הדברים, ואף שהבאת מקורות לחיזוק טענותיך אין פירוש זה עולה בקנה אחד עם דעתם של מפרשי הגמרא.

יא. גם קביעתך שלא היה שום חטא בין אדם לחברו כי אוריה היה מורד במלכות היא אכן דעה אחת בגמרא, אבל כל המעיין בגמרא במסכת קידושין (מג, א) יראה נכוחה כי לדעת בית שמאי נחשב דוד כרוצח ממש של אוריה משום "שני כתובים הבאים כאחד מלמדין" ומשום ש"יש שליח לדבר עבירה"^[35], ואילו לדעת תנא קמא אין הוא נידון על רצח אלא על חטא חמור פחות^[36]. לכן אי אפשר לומר שכולם אומרים שדוד המלך לא חטא כלל כלפי אוריה.

יב. האמירה שחטאו של דוד לא היה חטא של עריות נסתרת מגמרא מפורשת: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא את עצמו לידי נסיון בדבר ערווה ונכשל" (סנהדרין קז, א)^[37].

ח. עוד יש להקשות מדוע ציין הנביא את יופיה של בת שבע – "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד", הלוא אם כל מטרתו של דוד המלך הייתה לשאת את האישה השייכת לו מששת ימי בראשית וודאי שאין שום נפקא מינה אם הייתה יפה אם לאו.