על שולחן השבת

ונשא את שמות בני ישראל
שאול דוד בוצ'קו

בפרשה זו תוארו בגדי הכוהנים בפרוטרוט. עלינו להבין את הרמז שבכל פרט ופרט, משום שפענוח הרמזים הוא המפתח להבנת תפקידם של הכוהנים, ובייחוד של הכהן הגדול.

שתי אבני שוהם היו משובצות על כתפות האפוד של הכהן הגדול, ועליהן חקוקים שמות שנים עשר בני ישראל (שמות כח, ט-יב). על חזהו היה מונח החושן – בגד קטן ורבוע, המשובץ בשתים עשרה אבנים, שעליהן חקוקים גם כן שמות בני ישראל – אחד על כל אבן (שם שם, טו-כא), וכן גם שמות האבות: אברהם, יצחק ויעקב. (מדרש אגדה (מהד' בובר) שמות כח סי' ו; פסיקתא זוטרתא שמות כח סי' י).

אהרן התמנה להיות הכהן הגדול הראשון מפני שמכל עם ישראל הוא נמצא הראוי ביותר לתפקיד הכהונה. ננסה אפוא לבחון את אופיו ואת אישיותו, ועל ידי כך נוכל להבין יותר את מהות תפקידו. 

הגמרא (סנהדרין ו, ב, ועיין שם הדעות השונות). מתארת לנו את מידותיו של אהרן אגב הדיון ההלכתי הבא: שני בעלי דין באו לבית הדין. האם הדיין רשאי, ושמא אפילו חייב, לנסות להשכין שלום ביניהם ולהציע פשרה שאפשר שתהיה שונה מן הדין שייפסק אם יתקיים המשפט? פשרה זו נקראת בלשון הגמרא 'בציעה'.

'רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע – הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע – הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר "בֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" (תהלים י, ג), אלא יִקוב הדין את ההר, שנאמר "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא", (דברים א, יז). וכן משה היה אומר יִקוב הדין את ההר. אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן"…' (מלאכי ב, ו).

לזאת רמזה התורה באבני השוהם: 'וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרוֹן' (שמות כח, יב). הכהן הגדול 'נושא' את בני ישראל, הוא סובל את מריבותיהם. הוא נושא

'שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית' (שם שם, י). ושנים עשר השמות יהיו לעם אחד בזכות הכהן הגדול המאחד אותם.

אהרן היה גם סנגורם של ישראל לפני ה'. אין זה תפקיד קל: לא תעזור כאן אמנות הדיבור, ולא תועיל שום מניפולציה רגשית. ואכן הראה אהרן את כוחו כסנגורם של ישראל: אפילו כאשר עשה העם את העגל לא נפרד ממנו אהרן, מפני שחשב שאשמתם תפחת אם הוא יימצא לצדם.

יתר על כן, תפקיד זה של הכהן הגדול כסנגור משתקף בהלכה שקבעה התורה. רוצח בשוגג צריך לנוס לעיר מקלט, ודינו מפורש בפסוק: 'כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ' (במדבר לה, כח, וראה שם כל הפרשה). מדוע תלתה התורה את יציאתו של הרוצח בשגגה לחירות במות הכהן הגדול? הגמרא פותרת לנו את החידה: הכוהנים הגדולים נושאים באחריות לפשעים שפשעו בני ישראל בשוגג 'כי היה להן לבקש רחמים על דורן ולא ביקשו' (מכות יא, א).

'וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָמִיד' (שמות כח, ל). במלים אחרות: הוא ילַמד תמיד זכות על בני ישראל לפני ה'. שמות שלושת האבות היו חקוקים על אבני החושן כדי להזכיר לפני ה' שאף אם חטאו ישראל, הרי הם בני אברהם יצחק ויעקב, וה' יזכור בריתו ויושיעם.

תפקידו של מנהיג רוחני הוא לשאת את טורח עמו על כתפיו; אך עליו גם 'לשאת אותם על לבו', וללמד סנגוריה על ישראל לפני ה'.