על שולחן השבת

מדוע נשתעבדו אבותינו במצרים?
שאול דוד בוצ'קו

גלות מצרים ארכה כמאתיים ועשר שנים, רובן בעבדות קשה ואכזרית. במה חטאו העברים, שנתחייבו עונש קשה כל כך?

לדעת הרמב"ן ואברבנאל השעבוד הנו עונש על עוונות אבותיהם. הרמב"ן כותב: 'ודע כי אברהם אבינו חָטָא חֵטְא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי האלוהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא'.^[1]

לדעת אברבנאל התרחש החטא שלושה דורות מאוחר יותר, אצל בני יעקב: 'ואומר שאם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועוון קודם, אין ראוי שנחשבהו בחוק אברהם אבינו, חלילה לו מעוון. ושיותר ראוי שנייחסהו לשבטי בני יעקב. כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חינם את יוסף אחיהם, ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם, ובהשליכם אותו אל הבור, ובמה שמכרו אותו למצרים' (אברבנאל עה"ת בראשית טו, יב-טו).

המהר"ל, בספרו גבורות ה' (פרק ט). יוצא חוצץ כנגד פירושים אלה. על פירושו של הרמב"ן הוא מקשה שאם חטא אברהם בכך שאמר על אשתו 'אחותי היא', מדוע חזר על כך כשהלך אצל אבימלך? וזאת לאחר שה' הודיע לו את גודל העונש שהוא עתיד לקבל בעקבות חטא זה!

נגד פירוש אברבנאל טוען המהר"ל שדבריו הם היפך פשט התורה, שהוא שהקב"ה בעצמו גִלגל את מכירת יוסף כדי לקיים מה שגזר לאברהם.

במהלך מקורי ביותר מעלה המהר"ל סברה שאבותינו היו צריכים לחטוא כדי שתוכל התכנית הא-לוהית להתקיים: 'השיעבוד ראוי מצד עצמו, ומעט החטא מכריע דבר שהוא ראוי מצד עצמו',^[2] 'כי בודאי מצד עצמו ראוי שיהיה מתפרסם מציאות השם יתברך בעולם, כי מה היה נחשב העולם אם לא נודע ונתפרסם מציאותו יתברך בעולם, רק שצריך חטא מה להוציא דבר אל הפעל, דסוף סוף היה שיעבוד וצרה, ואין זה בלא חטא, ודבר כזה אין צריך רק חטא מעט וקטן להכריע'.

בהמשך דבריו מסביר המהר"ל שייעודו של ישראל הוא להביא לעולם את האמונה בה'. אברהם הוא ראש ואבן-פינה למאמינים מפני שהוא הראשון החי באמונתו. אין להסתפק בהכרה במציאות הבורא, אלא יש לדבוק בו בחיי היום-יום – וזהו הרעיון המהפכני שאברהם נשא.

אברהם, כפי שמבהיר המהר"ל, היה אמנם החלוץ, אך הוא טרם הגיע לתכלית השלמות של מידה זו.^[3] זאת ועוד, אמונתו זו צריכה להפוך לנחלת האומה כולה, אך רק מתוך ניסיון היסטורי ממשי יוכלו בני ישראל להפנים בתודעתם הלאומית את האמונה בא-ל המנהיג את ההיסטוריה. בשלב הראשון יעבידו אותם המצרים בפרך, ישפילו אותם עד שתתבטל מהם כל חשיבות רוחנית או גשמית, והם ייחשבו כחפצים בעלמא, המשועבדים למעצמה האדירה בעולם. בנסיבות אלה, הרעיון לברוא עם חדש ממשפחת מהגרים יהיה בגדר אוטופיה הזויה לחלוטין.

לכן, בשלב השני, כשהחלום הבלתי אפשרי הזה יהפוך למציאות – כאשר אלו שרק אתמול עינו אותם יטבעו בים סוף – יסור כל ספק מלבם של העברים, ויחד יכריזו כולם בקול על אמונתם במלכו של עולם, ככתוב: 'וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד' (שמות יד, לא). שיעבוד מצרים לא היה אפוא עונש, אלא היה 'ראוי מצד עצמו'^[4] – הכרחי כדי להכין את ישראל לשליחותם.

נראה שבגלל תפיסתם הרחבה של מושג הבחירה החופשית מיאנו אברבנאל והרמב"ן לפרש כן. הם סירבו לראות בדברי ימי ישראל תולדת דטרמיניזם היסטורי, המשאיר מקום צר מאוד לפָעֳלו של האדם.

אך כדי להבין את עמדתם של אברבנאל והרמב"ן שהעבדות באה כעונש על חטאי האבות, יש להוסיף שהם ראו באותם חטאים שלדעתם נכשלו בהם אברהם או בני יעקב שורש לבעיה מהותית בהתנהלות עם ישראל לדורותיו. יש אם כן להבין את מושג העונש במשמעות רחבה יותר: לא על עוונות אבותיהם נענשו הבנים, אלא מפני שדור מצרים היה נגוע באותן מגרעות שכבר נמצא שורשן אצל אברהם ואצל בני יעקב. ואכן, אותן מגרעות שעל טיבן עמדו אברבנאל והרמב"ן הן שורשי הבעיה של הקיום היהודי. הקשר עם ארץ ישראל, כמו גם הזהות היהודית ואחדות העם, הם עד היום נקודות חולשה שנעשות לאבן נגף בעבור עם ישראל.

במצרים למדו העברים על בשרם שאין לעזוב את ארץ ישראל ולרדת מצרימה; ימי השלווה בגלות מגיעים אל סופם במוקדם או במאוחר. ההתבוללות – שאברהם נתן לה ביטוי סמלי בהציגו את אשתו כאחותו ובמסירתה לפרעה – אף היא איננה עוזרת ליהודים להתקבל לחברה בארצות מגוריהם. בנוסף לכך למדו בני ישראל משעבוד מצרים כי הסכסוכים הפנימיים, כמו זה של יוסף ואחיו, הם הם המכשול הגדול בדרך לשחרור ולחירות.

הבה נתאחד כולנו בנאמנות לעם ישראל, לארצו ולתורתו.

[1] רמב"ן עה"ת בראשית יב, י' ועי"ש שמאריך ומפרט כיצד היה העונש מדה כנגד מדה.

[2] הדברים אמורים בחטאו של אברהם, כפי שבארו חז"ל (נדרים לב, א): 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: 'מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר (בראשית יד, יד): "וירק את חניכיו ילידי ביתו"; ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנא' (שם טו, ח): במה אדע כי אירשנה; ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר (שם יד, כא): "תן לי הנפש והרכוש קח לך"'. וכן לגבי מכירת יוסף כותב המהר"ל: 'כי כאשר האדם ידקדק בזה לומר שישראל באו בגלות בשביל מכירת יוסף, ימצא שזה הפך משמעות הכתוב. שהקדוש ברוך הוא אמר לו לאברהם קודם לידת השבטים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכל מי שיש לו עינים לראות יראה כי סבת המכירה כדי שיבא לירידת מצרים, שכן דרשו במקומות הרבה "וישלחהו מעמק חברון" – מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון שנאמר לו כי גר יהיה זרעך. והנה היה השעבוד של מצרים סבה למכירה, לא שתהא המכירה סבה לשיעבוד'.

[3] עיין שם פירושו למימרא הנ"ל.

[4] לשון המהר"ל.