סימן תס"ט – שלא ליחד בשר לפסח, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אאסור לומר על שום בהמה, בין חיה בין ^בשחוטה; בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ (א); ^גאלא יאמר: בשר זה ליום טוב (ב). הגה: וגדי מקולס (פירוש, שלם על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו), אעפ"י שלא פירש ואמר זה לפסח, אסור לעשותו (ג) (טור) כדלקמן ריש סימן תע"ו; אבל מותר לומר: חטים אלו לפסח (ד).

^אמימרא דרב פסחים נג ע"א. ^בבפרוש רש"י שם והרא"ש שם. ^גטור בשם מנהג אשכנז. ^דשם בגמרא וכרב פפא.

• אוכל קדשים בחוץ – אין כאן איסור, אלא נראות של איסור, שהרי ברור שכוונתו לייעד בשר זה לכבודו של חג הפסח. אבל המילה פסח פירושה הראשוני הוא קרבן פסח, ולכן באמרו כן נראה כמקדיש בהמות או בשר לקרבן. ואם בכל אופן טעה ואמר כך, מותר לאכול את הבשר, כי לא התכוין להקדישו לקרבן. זהירות זו מזכירה לנו, כי לצערנו, עדיין איננו יכולים לקיים מצות פסח כהלכתו.
• בשר זה ליום טוב – בנוסח כזה אין מקום להסתפק, אלא ברור שהכוונה לכבוד יום טוב.
• אסור לעשותו – כי כך היו עושים את הקרבן.
• חטים אלו לפסח – כי חיטים אינן שייכות לקרבן פסח, אלא ודאי כוונתו לכבוד חג הפסח, או לקיום מצות עשיית מצה לשמה.

שלא לייחד בשר לפסח (תסט)

• אין לומר על שום בהמה, בין חיה בין שחוטה "בשר זה לפסח", כי נראה שמקדישו לקרבן, אלא יאמר בשר זה ליום טוב.