שולחן ערוך כפשוטו

הלכות פסח

סימן תע"ח – שלא לאכול אחר אכילת האפיקומן, ובו ב' סעיפים

להבנת הסימן נקדים שאסור לאכול אחרי אכילת קרבן הפסח, כדי שטעמו ישתמר בפה. וחכמים תיקנו לשמר גם את טעם המצה הנאכלת בסוף הארוחה, כזכר לקרבן הפסח. הרמ"א הרחיב את ההשוואה בין המצה לקרבן הפסח, ואסר לאכול את מצת האפיקומן בשני מקומות. כי קרבן הפסח אינו נאכל בשני מקומות, כפי שנלמד מהפסוק "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וגו'ֹ" (שמות יב מו).

 

סעיף א

אאחר אפיקומן אין לאכול שום דבר (א). הגה: ולא יאכלנו בשני מקומות (ב), דלא עדיף מאלו הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות (ג) (טור).

אמשנה פסחים קיט ע"ב. וכדמפרש לה שם בגמרא שמואל ור' יוחנן, וכלשנא קמא דרב יהודה אמר שמואל.

  • שום דבר – כדי לשמר את טעם המצה בפיו. אבל שתיית מים מותרת. וכמובן גם שתיית כוס שלישי ורביעי.
  • בשני מקומות – כי הוא זכר לקרבן פסח. ואולם המחבר אינו סבור כך, ולכן לא הביא חומרה זו[1].
  • דהוי כשני מקומות – בסעיף הבא נלמד שאם נרדמו באמצע אכילת אפיקומן, אסור לאכלו. ולדעת הרמ"א, טעם האיסור הוא, כי זה דומה לאכילה בשני מקומות. דעת המחבר תוסבר להלן.

 

סעיף ב

במי שישן בתוך הסעודה והקיץ (ד), אינו חוזר לאכול (ה). בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, חוזרים ואוכלים (ו). נרדמו כולם, ונעורו, לא יאכלו (ז). נתנמנמו כולם, יאכלו (ח). הגה: וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן, אבל שינה קודם לזה לא הוי הפסק (ט) (טור ורבינו ירוחם).

במשנה שם קכ ע"ב וכרבי יוסי, וכפרוש רמב"ם בפרק ח הי"ד דרבי יוסי אסיפא קאי, והוא הדין לענין מצה מעובדא דרבה שם.

  • והקיץ – אחר אכילת אפיקומן[2].
  • אינו חוזר לאכול – כי השינה גורמת היסח הדעת, וכבר סיים לאכול את מצת האפיקומן, לכן אין לאכול אחריו כלום. ולרמ"א טעם הדבר הוא, כנתבאר, שנראה כאוכל בשני מקומות.
  • חוזרים ואוכלים – כי הם חלק מהקבוצה, וכל עוד לא נרדמו כל בני הקבוצה, אין כאן היסח הדעת, אלא האכילה כולה נמשכת כחטיבה אחת.
  • לא יאכלו – כי יש כאן היסח הדעת.
  • יאכלו – כי הנמנום אינו מוגדר שינה ממש, על כן לא נראה שסיימו אכילתם.
  • לא הוי הפסק – כוונתו להסביר את דברי המחבר.

 

שלא לאכול אחר אכילת אפיקומן (תעח)

  • אין לאכול אחרי אכילת האפיקומן.
  • למנהג אשכנז צריך לאוכלו במקום אחד.

 

[1] יש מי שפירש, שהמחבר מסכים לדברי הרמ"א. אולם מכך שלא העתיק דין זה בשולחנו, נראה שאינו מסכים לזה. ולמרות שבבית יוסף הביא דעה זו, אבל כיון שבסיום דבריו שם הביא את הדעה החולקת, הרי שזו מסקנתו. וה' יצילני משגיאות.

[2] כך פירשו המפרשים, וכך גם נראה ממיקום הלכה זאת.

אמנם אם כוונת המחבר כפשוטו, שנרדם באמצע הארוחה, הרי שהכוונה ב"אינו חוזר ואוכל", שלא יחזור לאכול אלא אם שב ונטל ידיו ובירך המוציא. ולפי זה הרמ"א אינו מסביר את דברי המחבר, אלא מפרש את המשנה באופן אחר.

דילוג לתוכן