סימן תפ"ה – דין מי שנשבע שלא לאכול מצה, ובו סעיף אחד

להבנת סימן קצר זה, נקדים מספר ידיעות שאינן קשורות ישירות לדיני פסח. אדם הנשבע לעשות משהו, מחויב לעשות זאת, ואם לא יעשה, יעבור על איסור תורה "ְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר"  (ויקרא יט, יב). אמנם אם נשבע לעשות עבירה, אין שבועתו חלה, כהסבר הגמרא "מושבע ועומד מהר סיני", כלומר, נשמות כל היהודים נכחו בהר סיני, ונשבעו אמונים לתורה. במילים אחרות, בלתי אפשרי ששבועה תחול על דבר שהתורה אסרה. ואם בכל אופן נשבע על עשיית איסור, הרי הוא עובר באיסור שבועת שוא, ככתוב "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אלוקיך לַשָּׁוְא" (שמות כ, ז).

אמנם הנשבע שבועה, שבכללותה אינה סותרת את מצוות התורה, כגון שנשבע שלא ליטול לולב, והרי ברוב ימות השנה, אין מצוה ליטול לולב, השבועה חלה, וייאסר עליו ליטול לולב בסוכות.

סימן זה אינו מעשי, כי לא נוהגים להישבע. מה גם שההלכה אוסרת, באופן כללי, להשבע.

סעיף א

^אאמר: שבועה שלא אוכל מצה (א) סתם, אסור לאכול מצה בליל פסח (ב). אמר:  שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח (ג), לוקה ואוכל מצה בליל פסח (ד).

^אירושלמי בפרק ג' דשבועות ה"ד וכתבוהו הרי"ף פסחים כז ע"ב והרא"ש בסוף פסחים פ"י סי' לז, וכמו שפירש הר"ן שם ד"ה ירושלמי.

• שבועה שלא אוכל מצה – שבועתו חלה, כי מלבד ימי הפסח, אין חובה לאכול מצה, לכן שבועתו אינה מוגדרת כסותרת ומתנגדת למה שכתוב בתורה.
• אסור לאכול מצה בליל פסח – הגם שהתורה מחייבת לאכול בליל זה מצה, אין בכח עשה זה לדחות את חיובו לקיום השבועה. ועליו ללכת אל הרב, ולהישאל על שבועתו, כלומר, לפעול לביטול שבועתו[1].
• שלא אוכל מצה בליל פסח – במקרה זה, נשבע ישירות כנגד המצוה, לכן אין השבועה חלה, ומחויב לאכול מצה בליל הסדר.
• ואוכל מצה בליל פסח – כי אין לשבועתו תוקף, אלא היא מוגדרת שבועת שוא, ועליה נאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אלוקיך לַשָּׁוְא " (שמות כ, ז), ונמצא שעבר על איסור לא תעשה מן התורה, ואם עשה זאת במזיד, חייב מלקות.

[1] ואף שמצות עשה דוחה לא תעשה, ולכאורה, היה ראוי שחיוב אכילת המצה, ידחה את איסור השבועה, כאן זה לא כך, כי אינו עובר על  העשה אלא במניעה, לכן זה הכלל הזה אינו חל.