סימן תע"ו – מנהג אכילת צלי בליל פסח, ובו ב' סעיפים

אחת מהמצוות החשובות של ליל הסדר, שבימינו אינה מתקיימת, היא אכילת קרבן פסח. הכנתו נעשתה בצליה, כשכל השה נותר שלם כולו, ללא נתיחה וחיתוך לחתיכות, ככתוב "כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ"  (שמות יב, ט).

כיום, לצערנו, מנועים אנו מהקרבתו, כיון שעבודת הקרבנות נעשית רק במקום המקדש, ובכל מקום אחר היא אסורה, על כן נאסר לעשות דמוי קרבן פסח, ואין תחליף למצוה זו. זו הסיבה שגזרו חכמים איסור בפסח להכין שה שלם ולצלותו כולו בבת אחת. ויש מי שהרחיב את האיסור, כפי שיוסבר בסימן זה.

סעיף א

^אמקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים (א). מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין גזירה שמא יאמרו: בשר פסח הוא (ב). ^בובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ (ג); ^גואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שָׁלַק בו אבר והוא מחובר, הרי זה מותר במקום שנהגו (ד). הגה: ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי, שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה (ה) או ישתכר וישן מיד (ו) (מהרי"ל).

^אמשנה פסחים נג ע"א. ^בברייתא שם. ^גשם עד ע"א.

• אוכלים – כי לא נאסר אלא אכילת שה צלוי כולו כאחד.
• בשר פסח הוא – אכילת כולו – צלוי, אסורה. ומנהג זה הרחיב את האיסור גם לחלקי בשר צלויים. בני אשכנז נהגו כדעה זו. ובכלל איסור זה נמנעים גם מצלי קדר, שהוא בשר צלוי בקדירה, ללא מים[1]. ובקרב בני ספרד יש מנהגים שונים, כל מקום כמנהגו[2]. אבל לא נמנעו אלא בלילה, בו הקרבן נאכל. ובמקום שאין מנהג, מותר לאכול בשר צלוי.
• כאוכל קדשים בחוץ – אף שאינו מתכוין כלל לאכול בשר זה כקרבן, אבל כיון שזה נראה כך, אסרו זאת. ולמנהג זה, לא נאסר אלא בשר שה.
• מותר במקום שנהגו – כיון שלא ניתן לצלותו כולו כאחד, הרי השה פסול לקרבן פסח, לכן ברור שאין כוונתו לשם קרבן פסח.
• אכילה גסה – שאינו תאב לאכול עוד.
• או ישתכר וישן מיד – דברי רמ"א הללו מוסכמים, כמובן, על המחבר.

סעיף ב

^דאפילו בשר עגל ועוף, כל דבר שטעון שחיטה, אסור לאכול צלי, במקום שנהגו שלא לאכול צלי (ז). הגה: נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים, זכר לאבלות (ח), ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח (ט), ועוד זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן פסח (י). ויש נוהגין שלא לאכול שום טבול בלילה, רק שני טבולים שעושים בסדר (יא) (מהרי"ל).

^דטור בשם הירושלמי פ"ד ה"ד.

• שנהגו שלא לאכול צלי – הגם שלא ברור כל כך שכוונתו לקרבן. מנהג זה משמש תזכורת, שעדיין לא זכינו לבנין המקדש.
• זכר לאבלות – כי ביצים קשות הם המאכל בו מאכילים את האבלים, כי אין להם פה, כמו האבל שיושב ודומם. ובסימן תעה[3] ראינו שהביצה המונחת על קערת הסדר היא זכר לחגיגה.
• נקבע בליל פסח – כלומר שאם יום ראשון של פסח חל ביום ראשון בשבוע, גם תשעה באב של אותה שנה יחול ביום ראשון בשבוע.
• שהיו מקריבין קרבן פסח – ביטול קרבן הפסח מרומז בעובדה שיום ראשון של פסח חל באותו יום בשבוע שחל בו תשעה באב.
• רק שני טבולים שעושים בסדר – מטעם זה, יש שנמנעים מטבילת המרור שבכורך בחרוסת. אמנם כבר נתבאר בסימן הקודם[4], שהמנהג הרווח הוא, שגם את המרור שבכורך טובלים בחרוסת.

אכילת צלי בליל פסח (תעו)

• אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד, כפי שקרבן פסח נצלה (א).
• למנהג אשכנז, אין לאכול כל סוג צלי בליל הסדר, אפילו בשר עגל ועוף, ואפילו צלוי בקדירה (א) [ב].
• בקרב בני ספרד, יש שקיבלו מנהג זה, ויש שלא קיבלוהו [ב].
• במקום שאין מנהג ידוע, רשאים בני ספרד לאכול צלי [ב].
• אין לאכול ולשתות יותר מדי בסעודה, כדי שיוכל לאכול אפיקומן (א).
• יש מקומות שנהגו לאכול ביצה קשה לפני אכילת האפיקומן (ב).

[1] משנה ברורה ס"ק א.

[2] על פי הערות איש מצליח על משנה ברורה, בסוף הספר.

[3] סעיף ד.

[4] תעה ס"א בהג"ה ס"ק יד.