שולחן ערוך כפשוטו

הלכות פסח

סימן תפ"ג – דין מי שאין לו יין, ובו סעיף אחד

 

סעיף א

אמי שאין לו יין בליל פסח, מקדש על הפת שמברך המוציא ובוצע, ומניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש, ומברך על אכילת מצה, ואוכל (א), ואח"כ אוכל שאר ירקות (ב) ומסלק השלחן (ג)  ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל, ומברך על המרור, ואוכל, ואחר כך כורך מצה ומרור, ואוכל (ד). הגה: בלא ברכה. ובמקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד (ה), יכול ליקח אותו משקה לארבע כוסות אם אין לו יין (ו) (מהרי"ל). ויש אומרים שאין עושין קידוש על שאר משקין, כמו שנתבאר לעיל סי' ער"ב סעיף ט' (ז). ולי נראה דלענין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה (ח), כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב (ט).

אטור בשם הרי"ף בסוף פסחים כז ע"א.

  • ואוכל – מי שאין לו יין, לא יכול, כמובן, לקיים מצות ארבע כוסות. אמנם אין בזה כדי לעכבו מקיום שאר המצוות המלוות בכוס, כגון קידוש, אמירת הגדה, ברכת המזון והלל. את הקידוש עושה על המצה, וכיון שאוכל מצה אחר כך, הרי מקיים ממילא גם מצות אכילת מצה, ואף שאינה במקומה הרגיל, אחר אמירת ההגדה, אבל במקרה זה אין ברירה.

ענין נוסף שונה כאן, כי ברכת 'המוציא' סמוכה בדרך כלל לברכת 'על אכילת מצה', אבל במקרה שלנו, אם יברך על אכילת מצה, הרי יוכרח לאכלה תיכף ומיד. ולא יוכל לומר את  הקידוש. לכן סדר הדברים הוא, שתחילה מברך רק המוציא ובוצע האמצעית, ואחר כך אומר את נוסח הקידוש. בסוף הקידוש, מברך שהחיינו, ורק אז מברך 'על אכילת מצה', ומיד יאכל מן המצה.

  • שאר ירקות – זהו הכרפס. כלומר, אחר אכילת המצה, יטבילנו במי מלח, כנהוג תמיד, אחר קידוש[1]. אכילת המרור, לעומת זאת, תיעשה במקומה, אחר גמר מצות ההגדה. ואף שבדרך כלל סומכים את המרור לאכילת מצה, במקרה זה אין לשנותה ממקומה הרגיל.
  • ומסלק השלחן – כלומר לא יתחיל את הסעודה, אלא יאמר את ההגדה, כבכל שנה.
  • כורך מצה ומרור, ואוכל – כלומר ימשיך את הסדר כרגיל.
  • שקורין מע"ד – משקה אלכוהולי העשוי מדבש.
  • אם אין לו יין – נראה שאם לאדם זה אין יין, יוצא בשתיית משקה זה, אף שהיין מצוי שם.
  • כמו שנתבאר לעיל סי' ער"ב סעיף ט' – וגם המתירים שם, לקדש על שאר משקין, לא התירו אלא כשהיין אינו מצוי.
  • אם הוא חמר מדינה כלומר אם הוא משקה חשוב.
  • כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב – אם כי ראינו שבסימן רע"ב פסק רמ"א לקדש על הפת, ולא על שאר משקין, שונה ליל הסדר שלא ניתן לצאת ידי חובת ארבע כוסות בלחם. לכן היקל כאן והתיר לקדש על שאר משקים חשובים, כמו משקה חריף כשר לפסח וכמובן, לא יברך עליהם בורא פרי הגפן, אלא שהכל[2]. אבל לדעת המחבר יקדש על המצה.

 

דין מי שאין לו יין (תפג)

  • מי שאין לו יין, מקדש על המצה ואינו אומר בורא פרי הגפן אלא מברך המוציא, ובסוף הקידוש אומר על אכילת מצה, ואוכל שני כזיתים מן המצה.
  • אחר כך אוכל כרפס ואינו מברך בורא פרי האדמה.
  • ימשיך את הסדר כרגיל, ובתום ההגדה, לא יברך על הכוס השני, אלא ימשיך את הסדר של אכילת מרור וכורך, הכל כרגיל.
  • אם יש לו משקה חשוב אלכוהולי, לדעת המחבר לא יקדש עליו, אלא ישתהו בשאר הכוסות. אמנם לרמ"א יעשה גם את הקידוש על משקה זה, ויברך שהכל.

 

[1] ויאכלנו ללא ברכה, ככל ירק הנאכל בארוחה, ונפטר מברכת פרי האדמה בברכת המוציא לחם.

[2] יש מקילים עוד יותר לקחת מיצים ודומיהם. אמנם נראה שדעת המחבר והרמ"א אינה מתירה זאת. וראה מה שכתבנו בדיני הבדלה, סימן רצו ס"ק ט, ובהערות שם.

דילוג לתוכן