סימן ת"פ – סדר כוס רביעי, ובו סעיף אחד

את שתיית כוס רביעי קבעו צמוד למצות ההלל, הנאמר אחר ברכת המזון, והוא החלק האחרון של הסדר. בסימן זה יפורט מה נאמר בחלק זה של הסדר.

סעיף א

כוס רביעי ^אמתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל (א); ואינו אומר יהללוך (ב), אלא אומר אחר גמר ההלל ^בהלל הגדול שהוא מהודו ליי עד על נהרות בבל, שהם כ"ו כי לעולם חסדו (ג), ואחר כך אומר ^גנשמת כל חי וישתבח עד ומעולם ועד עולם אתה א-ל, ^דואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות (ד), ^הושותהו בהסיבה בלא ברכה תחלה (ה), (וכבר נתבאר לעיל סימן תע"ד דאנו נוהגין לברך (ו)), ^וומברך אחריו על הגפן (ז); ואם שותהו בלא הסיבה, ^זצריך לשתות פעם אחרת בהסיבה (ח), (ועיין לעיל סימן תע"ב סעיף ו' (ט)), ^חומברך לפניו בורא פרי הגפן, לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד (י). הגה: וי"א שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו (ר"ן פרק ערבי פסחים יט. ד"ה ערבי) ולפתוח הפתח, כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על המכחשים בה' (מהר"י ברונא), וכן נוהגין (יא). ויכול לגמור הלל אף שלא במקום סעודה (יב) (רמב"ם והמגיד פ"ח ה"י).

^אמשנה פסחים קיז ע"ב, וכמו שדקדק הרא"ש שם פ"י סימן לב. ^בברייתא שם קיח ע"א. וכרב יהודה שם. ^גכרבי יוחנן שם וכמו שכתב הטור בשם הרשב"ם. ^דכרב יהודה שם. ^הציינתיו לעיל סימן תעד אות א. ^וגם זה שם אות ב. ^זציינתיו לעיל סימן תעב סעיף ז. ^חציינתיו לעיל בסימן תעד.

• וגומר עליו את ההלל – כי את תחילת ההלל כבר אמרו בסיום מצות ההגדה, על כן עכשיו ממשיכים אותו. ואכן, את עיקר מצות ההלל מקיימים באמירתו על כוס רביעי, ולא אמרנו את תחילתו בסיום מצות ההגדה, אלא משום שלא ראוי לסיים את סיפורי הניסים ולא לומר תודה. מה עוד שבפרק הראשון של הלל נזכר מפורשות נס יציאת מצרים. על כן נסדר שם מקומו.
• ואינו אומר יהללוך – בדרך כלל, אומרים בסוף ההלל טקסט קצר, והוא הברכה המסיימת את אמירת ההלל. אמנם בליל הסדר, כיון שמוסיפים אליו חלקים נוספים, דוחים את אמירת הטקסט 'יהללוך' עד אחר תוספת תודות אלו .
• כי לעולם חסדו – בפרק זה הובאו במשפטים קצרים טובותיו של ה', וכל טובה מסתיימת באמירת "כי לעולם חסדו".
• מלך מהולל בתשבחות – זו הברכה המסיימת את ההלל.
• בלא ברכה תחלה – לא יברך הגפן על כוס רביעי, כי די בברכה שאמר על כוס שלישי, ואין להחשיב את אמירת ההלל להיסח הדעת.
• דאנו נוהגין לברך – כי על ידי הברכה ניכר שהשתייה נעשית לקיום מצות ארבע כוסות.
• ומברך אחריו על הגפן – בברכה זו פוטר הן את הכוס השלישי והן את הכוס הרביעי.
• לשתות פעם אחרת בהסיבה – כי לא יוצאים ידי חובה אם המצוה קוימה שלא כתקנת חכמים.
• סימן תע"ב סעיף ו' – שם הוסבר שבדיעבד אין לשתות שוב, אלא סומכים על השיטות שהישיבה בזמננו ללא הסיבה, נחשבת כהסיבה בזמנם. להלכה, הספרדים נוהגים כמחבר, והאשכנזים כרמ"א.
• שהסיח דעתו מלשתות עוד – שהרי בשתיית הקודמת, חשב שזו הכוס האחרונה שלו.
• וכן נוהגין – אבל סדר הפעולות ממש לא מעכב, וכל המנהגים טובים.
• אף שלא במקום סעודה – בשונה מאכילת אפיקומן,שלדעת הרמ"א חוייבנו לאוכלו כולו במקום אחד, כפי שהסברנו (סימן תעח סעיף א).

סדר כוס רביעי (תפ)

• לאחר ברכת המזון מסיימים את ההלל, שאת ראשיתו אמרו בסיום מצות ההגדה.
• אחר כך אומרים הלל הגדול, ונשמת, הכל כפי המובא בהגדות של פסח, כל אחד כמנהגו.
• אחר סיום ההלל שותים כוס רביעי.
• שתיית כוס רביעי תיעשה בהסיבה.
• אם טעה ולא היסב בשתייתו, למנהג בני ספרד יחזור וישתה בהסיבה. ולמנהג בני אשכנז, אין לחזור ולשתות.
• האשכנזים נוהגים לברך בורא פרי הגפן טרם השתיה, והספרדים סומכים על הברכה הראשונה שנאמרה על הכוס השלישי.
• אחר שתייתו מברכים 'על הגפן'.