סימן תק"ח – דברים האסורים ביום טוב בהכנת צלי

בסימן זה מספר איסורים שבהם עשוי להיתקל הבא לצלות בשר ביום טוב. רובם נאסרו משום "תיקון כלי", כלומר איסור להכין ביום טוב כלי, איסור הקיים אף אם ישתמש בכלי להכנת אוכל. הסיבה לאיסור היא שזו מלאכה שאפשר לעשותה לפני יום טוב ("מכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב").

סעיף א

^אאין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות עליהם מפני שמחסמן (א) ואין שוברין את החרס (ב) ואין חותכין את הנייר לצלות עליהם (ג) ^בואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו (ד).

^אמשנה ביצה ל״ג וכפירוש רמב״ם בפרק ג' אהא דאיתא שם בגמרא 'ואמרי לה [מפני שצריך] לחסמן', כמו שכתב הרב המגיד שם.  ^בכפירוש הרמב״ם שם.

(א) מפני שמחסמן – למדנו בסימן תצ"ה שאף שמותר לעשות ביום טוב מלאכה לצורך אכילה אין לעשות בו "מכשירים", כלומר להכין ביום טוב את הכלי שבו נעשית המלאכה, אלא אם כן לא היה ניתן לעשות זאת מערב יום טוב; ואיסור זה הוא מן התורה. לפיכך מלמדנו כאן המחבר שאסור ללבן אבנים על ידי אש כדי להכינם לצלייה ביום טוב, שהרי אפשר לעשות זאת לפני יום טוב[1].

(ב) ואין שוברים את חרס – ביום טוב כדי לצלות עליו. ואסרו זאת חכמים משום שהדבר דומה לתיקון כלי. מדאורייתא אין זה נחשב לתיקון כיוון שאין כאן שבירה עדינה המייצרת כלי בר קיימא, אלא זו שבירה גסה שנועדה לשימוש חד פעמי. אך היות שאפשר לעשות זאת לפני יום טוב – אין לעשות זאת ביום טוב עצמו, ככל המכשירים.

(ג) לצלות עליהם – גם כאן האיסור הוא מדרבנן, משום שנראה כתיקון. ויש ללמוד מכך שאסור לקרוע כשנצרך לדבר הנקרע, משום שדומה למתקן כלי. מכאן האיסור לקרוע נייר טואלט או חתיכת נייר סופג[2].

(ד)  לצלות בו – קנה הוא ענף חלול, ואסור לחתוך אותו ולהכין ממנו שיפוד ביום טוב מאחר שבכך הופך את הקנה לכלי.

סעיף ב

^גפוצעים אגוזים במטלית, ולא חיישינן שמא תקרע (ה).

^גברייתא שם.

(ה) ולא חיישינן שמא תקרע – מותר לפצח אגוזים תחת מטלית משני טעמים: ראשית – אינו מעוניין בקריעת המטלית, ואם תקרע הרי זה "דבר שאינו מתכוון". ושנית – הקריעה מקלקלת את המטלית, ואינה מתקנת אותה.

[1] חולקים הפוסקים האם מדובר כאן באבנים חדשות, או אף באבנים שכבר צלו עליהן; וכן נחלקו האם לגרוס "אבנים", או שמא לגרוס "רעפים", ואבנים מותר. ולמעשה הכל תלוי אם במציאות יש תיקון כלי בליבון זה או לא.

[2] ואינו דומה לקריעת עטיפה כשנצרך למה שבתוכה. ששם אינו מתקן את הדבר הנקרע לצורך שימוש חדש. לכן לצורך אוכל ודאי שמותר ביום טוב. ולעניין קריעה כזו בשבת (או ביום טוב שלא לצורך אוכל) – עיין בסוף סימן ש"מ ובנושאי הכלים שם, וראה גם בחיבורנו "בעקבות המחבר" מעמוד ש"ה והלאה.