סימן תקכ"ב – כמה איסורי הוצאה משום כבוד יום טוב

הסימן עוסק בחפצים שנאסר להוציאם ביום טוב. ואמנם ביום טוב אין איסור הוצאה, אך יש חפצים שאסרו חכמים לצאת עימם משום שנשיאתם בחוץ היא דרך חול, ויש בכך זלזול בכבוד יום טוב.

סעיף א

אין הסומא יוצא במקלו (א) ולא הרועה בתרמילו (ב) (ודין חיגר, דינו ביום טוב כמו בשבת. ועיין לעיל סימן ש"א סעיף ט"ו).

א ברייתא ביצה כ״ה.

(א) במקלו – בשבת אסור לעיוור לצאת במקלו לרשות הרבים, שהואיל והעיוור מסוגל ללכת בלא מקל, נחשב המקל למשא ולא לבגד[1]. אמנם ביום טוב אין איסור הוצאה, אולם יציאה במקל נחשבת כדרך חול, ואסורה למי שיכול ללכת ללא מקל. והדגיש ערוך השולחן שהאיסור הוא דווקא לעיוור המסוגל להסתובב בלא מקל, אבל עיוור שאינו מסוגל לכך – מותר לו לצאת במקלו[2]. והוא הדין בזקן שאינו יוצא במקל מדרך כבוד, אלא משום שללא מקל חושש ליפול – יכול לצאת במקלו ביום טוב. ובביתו ובחצרו מותר בכל עניין[3].

(ב) בתרמילו – גם כאן, על אף שאין איסור הוצאה, יציאת הרועה בתרמילו היא דרך עבודתו ויש בכך זלזול ביום טוב.

סעיף ב

^באין יוצאין בכסא (ג), אחד האיש ואחד האשה. ^גואיש שהיו רבים צריכים לו – מותר (ד), ^דומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון (ה).

^בביצה כ״ה בברייתא.  ^גשם בגמרא.  ^דמהא דאמימר ומר זוטרא שם.

(ג) אין יוצאין בכיסא – בעבר, כאשר איש או אישה מכובדים עברו ממקום למקום, נהגו לשאת אותם על כיסא כדי שלא יצטרכו לכתת רגליהם וגם כאות לכבוד. ואסור לעשות זאת ביום טוב כי יש בטורח זה זלזול ביום טוב.

(ד) מותר – מדובר על תלמיד חכם, שהרבים צריכים לדרשתו[4]. ומותר לשאת אותו כיון שכבוד התורה וצורך הרבים חשוב יותר, ודוחה את הטורח הכרוך בהולכת התלמיד חכם.

(ה) אפילו באפריון – נשיאת הכיסא על הכתף מרשימה יותר מנשיאתו ביד. ותוספת כבוד היא אם אין מסתפקים בכיסא, אלא נושאים אותו במעין תא עם חלונות הנקרא אפריון. ואף שבדרכים אלו הטרחה מרובה עוד יותר מותר מפני כבוד התורה.

סעיף ג

^המי שנתכווצו (פי' שנצמתו ונעשה קצרים) גידי שוקיו, יכול לצאת במקל (ו).

^הציינתיו לעיל בסימן זה.

(ו) יכול לצאת במקל – שכיוון שאינו יכול ללכת ללא מקל אין ביציאתו במקל משום זלזול ביום טוב. ומכאן למדנו שגם הסומא, שבסעיף א' נאמר שהוא אסור לצאת במקלו, וכן החיגר והקשיש, יכולים לצאת במקל אם אינם יכולים ללכת בלעדיו ואין בכך חשש כלל לזלזול ביום טוב[5].

סעיף ד

^ואין מנהיגין בהמה במקל (ז).

^ומשנה ביצה ל״ב וכת"ק.

(ז) במקל – גם זה משום 'עובדין דחול', כי כך מנהיגים את הבהמות למכירה בשוק ויש בכך זלזול ביום טוב.

[1] והוא הדין בחיגר. שו"ע ש"א, טו-יח.

[2] כאן סעיף א', ובסימן ש"א סעיף עא. ושם הרחיב: "מכל מקום כל אלו שעל כל פנים ההילוך עם המקל יותר טוב להם – מותרים לילך במקל" (במקום שיש עירוב).

[3] כך עולה מהמשנה ברורה בס"ק ב'. וכך גם נראה מלשון המחבר, שכתב "אין יוצא".

[4] כך עולה מסיפורי הגמרא שם, וכן ביאר רש"י, וכך כתבו הפוסקים.

[5] כפי שהבאנו בס"ק א' ובהערה 2.