סימן תקכ"ג – טיפול בבהמתו ביום טוב

כבר התבאר בסימן תקי"ב כי עשיית מלאכה בעבור בהמה נחשבת כמלאכה שלא לצורך, ואסורה ביום טוב. אולם מותר לטרוח בעבור בעלי חיים שמזונם עליך, היינו שהאחריות להאכילם שלך, אם אין בכך איסור מלאכה[1].

סעיף א

^אמסירים זבובים הנתלים בבהמה (א), אף על פי שהן עושין חבורה (ב).

^אמשנה ביצה כ״ג וכר׳ אלעזר בן עזריא דאמר מקרדין וכפירוש רמב״ם, וכן איתא בערוך.

(א) הנתלים בבהמה – מפני שזו טִרחה עבור בהמה שמזונה עליך, וכפי שנתבאר למעלה, הדבר מותר אם אין בכך מלאכה[2].

(ב) עושין חבורה – להבנת משפט זה (וכן להבנת הסעיף הבא) יש להקדים ולבאר כי כאשר אדם עושה דבר המותר בשבת, ואגב עשייה זו יכולה להתבצע מלאכה נוספת האסורה בשבת שהוא אינו מתכוון לה, נקראת המלאכה "דבר שאינו מתכוון". להלכה מותר לבצע את הדבר המותר על אף החשש שתיעשה מלאכה אסורה. אך אם מלאכת האיסור ודאי תתבצע ("פסיק רישיה") חייב על המלאכה אף שלא התכוון לה[3].

וכאן – גם אם בהסרת הזבובים חובל בבהמה, הרי אינו מתכוון למלאכה זו ואין גם הכרח שתתרחש, והרי זה דבר שאינו מתכוון המותר.

סעיף ב

^באין מגרדין בהמה במגרדת ביום טוב, מפני שמשרת שער (ג).

^בפשוט לדעת הבית יוסף.

(ג) מפני שמשרת שיער – גירוד זה נעשה במברשת ("מגרדת"), ונועד להוצאת הזבובים. אולם גירוד הבהמה גורם בהכרח לתלישת שערות, וכפי שבארנו בסעיף הקודם, "פסיק רישיה" נחשב כמלאכה, וביום טוב לא הותרה מלאכה בעבור בהמתו[4].

סעיף ג

^גאין מילדין בהמה ביום טוב (ד), אבל מסעדין אותה, שאוחז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו (ה).

^גמשנה וגמו־א שבת קכ״ח.

(ד) אין מילדין בהמה ביום טוב – כיון שהדבר כרוך בעשיית מלאכות[5], דבר שאסור בעבור בהמה.

(ה) לתוך פיו – היות שדברים אלו אינם אלא טרחה, וכאמור מותר לטרוח בעבור בהמה שמזונה עליך.

סעיף ד

^דבהמה שריחקה ולדה, מותר לזלף (פי' לשפוך) מי שלייתה עליו וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שתרחם עליו (ו); אבל הטמאה אסור לעשות לה כן. הגה: וע"ל סי' רמ"ו ס"ג בהגה אם אדם מצוה על שביתת בהמתו ביום טוב (ז).

^דברייתא וגמרא שבת קכ״ח.

(ו) כדי שתרחם עליו – כל אלו הינן עצות שנזכרו בגמרא לסיוע בלידת הבהמה, ואין בהן מלאכה אלא טרחה בלבד (ובבהמה טמאה אין בהן כדי לעזור).

(ז) שביתת בהמתו ביום טוב – עיין מה שכתבנו בעניין זה בסימן תצ"ה סעיף ג.

[1] שם סעיף ג'. וראה בביאורנו שם ס"ק י' וס"ק י"ג.

[2] ועיין באור הלכה, שהסביר שההיתר הוא משום צער בעלי חיים. והנראה לענ"ד כתבתי, וה' יצילני משגיאות.

[3] לדעת המחבר, אם נוח לעושה המלאכה שמלאכה זו תתבצע – אסור מהתורה וחייב, ואם אינו מעוניין בכך – אסור מדרבנן. ויש מתירין לגמרי בדלא ניחא ליה. וראה מאמרינו "פסיק רישה דניחא ליה באיסור דרבנן" בספר "בעקבות המחבר" מעמוד ר"כ.

[4] וכפי שראינו בהערה הקודמת, שאף על פי שאינו מעוניין בתלישת השערות עדיין אסור מדרבנן, ולא הותר בעבור בהמתו.

[5] כפירוש הרשב"א (שבת קכח). ולפי רש"י יש בכך טרחה מרובה (בעוד שבלסעוד הטרחה קטנה), וכך פירש המ"ב ס"ק ד.