סימן תק"ג – שלא להכין מיום טוב לחברו

ההיתר לעשות מלאכה ביום טוב הוא לצורך אכילה בו ביום בלבד, לכן פשוט שאסור לבשל בעבור יום חול. אך אם עבר ובישל אינו עובר על דאורייתא ולוקה, אלא עבר על איסור מדרבנן[1]. מהתורה אינו עובר כיוון שאומרים "הואיל ומקלעי ליה אורחים", כלומר שהאוכל מותר הואיל ואפשר שיבואו אורחים במהלך היום ויאכלוהו, ויתברר שהוא בושל בעבור יום טוב. ובלשון אחרת: כיוון שכל האיסור הוא רק משום כוונתו, שהרי במציאות אוכל זה ראוי לאכילה גם ביום טוב עצמו (על ידי המכין או על ידי אורחים שיבואו) – אין בו איסור חד משמעי. זו הסיבה לכך שהאיסור אינו אלא מדרבנן[2].

סעיף א

^אאסור לאפות או לבשל או ^בלשחוט ביום טוב לצורך מחר (א), אפילו הוא שבת או יום טוב (ב) ואפילו בשני ימים של ראש השנה (ג). ^גאבל ממלאה אשה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת (ד). הגה: וכל שכן שיכול לשחוט, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית (ה) (סמ"ק). וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט (ו) (ב"י ורבינו ירוחם ותשובת הרשב"א). ^דודוקא קודם אכילה, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית, דהוי הערמה (ז). ^המיהו אם עברה ובשלה (או שחט) – מותר לאכלו (ח).

^אברייתא ביצה יז.  ^בהגהות מימוני בשם סמ״ק.  ^גברייתא שם.  ^דטור בשם העיטור, ותוספות י"א.  ^המרדכי בשם רבני קולניא, והרשב״א בתשובה.

(א) לצורך מחר – כמבואר בהקדמה, אין להכין מיום טוב למחרתו. ולא עשיית מלאכה בלבד נאסרה, אלא כל הכנה ניכרת אף אם אין בה מלאכה, כגון לסדר את השולחן עבור סעודת מוצאי החג[3]. אולם על ידי גוי מותר, מפני שעיקר האיסור הוא משום טרחה, ועל ידי גוי אין כאן טרחה[4].

(ב) אפילו הוא שבת או יום טוב – מן התורה אין איסור לבשל ביום טוב בעבור שבת, שהלוא אלו שני ימים קדושים, ובשניהם אנו מצווים ליהנות באכילה ובשתיה. אולם חכמים אסרו זאת (אלא אם כן יניח עירוב תבשילין[5]), כדי שיאמרו: אם אסור לבשל מיום טוב לשבת, כל שכן שאסור מיום טוב לחול[6].

(ג) בשני ימים של ראש השנה – כיוון שהראשון נחשב לעניין זה כעיקר, כשאר ימים טובים. ואמנם החשיבו חכמים את שני ימי ראש השנה כ"יומא אריכתא"[7], אולם כלל זה נאמר רק להחמיר[8] על היום השני ולהחשיבו כראשון, ולא להקל.

(ד) אלא לחתיכה אחת – שני טעמים ניתנו להיתר זה:

א. הואיל והטרחה במילוי הקדרה בבשר נוסף קטנה היא, לא אסרו חכמים את עצם הבישול למחר אגב הבישול ליום טוב.

ב. הבשר מתבשל טוב יותר אם הקדירה מלאה, ולכן ההוספה היא אף לצורך יום טוב.

להלכה כתב הבית יוסף שמקילים באיסור דרבנן זה כשני הטעמים. לכן מותר להוסיף למלאכת יום טוב אם ההוספה נעשית יחד עם צורך החג, ואפילו כשאין בכך לשפר את הטעם (כמו הוספה לחבית מים, כפי שיתבאר בסעיף הבא). ואף להפך: אם ישתפר הטעם מותר להוסיף גם בטורח נפרד, ואפילו לקדירה שכבר מונחת על האש. ומכאן למדנו שאין איסור להרבות בשיעורים ביום טוב.

(ה) אלא לכזית – שהרי "אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה", ובשחיטתו האחת מכין את הבשר גם בעבור החג וגם בעבור יום החול.

(ו) מכל אחת מעט – מדובר בקדירות שבכל אחת מהן יש מין אחר או טעם אחר[9]. ומתיר הרמ"א לבשל בכמה קדירות אם טועם מכל קדירה, ואז הבישול הוא בעבור יום טוב. וכפי שראינו, מותר להוסיף אוכל בקדירה אפילו אם ההוספה היא הרבה יותר מן האכילה עצמה. אמנם, ההיתר הוא אם באמת יאכל, ולא התירו שיבשל כשאין לו כוונה לאכול וכדי להיפטר מן האיסור טועם מעט[10].

(ז) דהוי הערמה – לפני האוכל אין הדבר נחשב הערמה כיוון שאדם רגיל לאכול בין מעט ובין הרבה, בין תבשיל אחד ובין תבשילים רבים; אך לאחר האוכל הרי זו הערמה ניכרת.

(ח) מותר לאכלו – ביום טוב ודאי שמותר לאכול, שהרי בכך מציל עצמו מן האיסור. ולאחר יום טוב לא גזרו חכמים, שאפילו המבשל בשבת עצמה מותר לעיתים במוצאי שבת.

סעיף ב

^וממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד. הגה: אבל צריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת (ט). אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש, דטרחא שלא לצורך הוא (המגיד פ"א).

^ו ביצה י"ז בברייתא.

(ט) בפעם אחת – כאן הכול מודים, שהרי איכות המים לא משתנה אם יש הרבה או מעט, וזו ממש עשיית מלאכה שהיא רק לצורך מחר.

[1] כך נראה מסוגיית הגמרא בעירוב תבשילין (פסחים דף מו ע"ב), שבגלל "הואיל ומקלעי ליה אורחים" לא רק שאינו לוקה, אלא גם התירו חכמים את איסור ההכנה על ידי עירוב תבשילין. ואם "הואיל" רק מונע את המלקות ועדיין האיסור הוא מדאורייתא – לא מובן כיצד עירוב תבשילין מתיר את ההכנה. ועיין ביאור הלכה כאן ד"ה "ואפילו". ולפי דבריו אם מבשל סמוך לחשכה, שלא יספיקו אורחים לבוא, יש בזה איסור דאורייתא. וראה בעניין זה פסחים מו ע"ב תוס' ד"ה "רבה אמר"; מג"א תחילת סי' תקכ"ז; בה"ל שם; נשמת אדם כלל פ' סעיף א.

[2] כפי שביארנו בסימן תצ"ח ס"ק כא.

[3] כך מפורש בשולחן ערוך סימן תט"ז סעיף ב.

[4] כך סתם כף החיים כאן ס"ק א. וכך משמע קצת מדברי המ"ב בסימן תמ"ד ס"ק יד; וכן בפרי מגדים, אשל אברהם ס"א. ויעויין בשו"ת רב פעלים ח"ד אורח חיים סימן כ"ז.

[5] כפי שיתבאר בסימן תקכ"ז.

[6] ואינו דומה לאיסור דאורייתא הנקרא "הכנה דרבה", כפי שנסביר בע"ה בסימן תקי"ג.

[7] כפי שראינו בסימן תצ"ו ס"ק ו.

[8] למשל: ביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה בשני, וכן אי אפשר להניח עירוב תחומין ביום הראשון לצד זה וביום השני לצד אחר.

[9] כך כתב המשנה ברורה (ס"ק י), ודייק זאת מהגר"א ומג"א. ומוכרח הוא, עיין שם.

[10] מוכח מכך שמקור דברי הרמ"א, כפי שכתב בדרכי משה הארוך, הוא הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תרפ"א) ורבנו ירוחם (נתיב ד' ח"ג לג ע"ב) שהובאו בבית יוסף. ושם מפורש לאסור אם רק נותן מעט לתינוק. אך כתב בשמו להיתר אם באמת אוכל מעט מהאוכל, ולאסור אם האכילה היא רק כדי להתיר את התבשיל. וראה במג"א ס"ק ב; משנה ברורה ס"ק יא; וערוך השולחן סעיף ז.