סימן תקי"ט – צירי דלתות ותיקון כלים ביום טוב

האיסור לבנות בשבת ובחג הוא במבנה המחובר לקרקע או בבניית כלי שלם, ואילו השלמת בנייתו של כלי אסורה משום "מכה בפטיש". בסימן זה יביא השולחן ערוך דוגמאות לבניה בכלים שנאסרה משום מלאכות אלו.

סעיף א

(א) ^אמסלקין תריסי חנויות (פי' קרשים שנועלים בהם החנויות) (ב) ומחזירין אותם ביום טוב (ג), כדי שיוציא תבלין שהוא צריך להן, ולא ימנע משמחת יום טוב. ^בבמה דברים אמורים, כשיש להם ציר באמצע (ד); אבל יש להם ציר מן הצד (ה) – אסור, גזירה שמא יתקע (ו); ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר – אפילו בבית מותר להחזיר (ז).

^אמשנה ביצה י״א.  ^באוקימתא דאביי שם.

(א) הקדמה – כדי להבין את ההלכות השנויות בסעיף זה יש להקדים ולבאר כמה מושגים:

פתיחת חנויות ביום טוב – בעבר, לפני שהיו מקררים ושאר אמצעים לשמירת הטריות, כדי לאכול אוכל טרי היה צריך לשחוט ולהכין אותו ביום טוב. לכן מצד אחד, כדי להרבות בשמחת יום טוב יש להתיר עד כמה שאפשר הכנת אוכל וקנייתו; ומן הצד השני יש לצמצם במלאכה כדי לשמור על קדושת היום. לכן מותר למכור ולקנות ביום טוב בתנאים מגבילים, כפי שראינו במקומות אחרים[1]. סעיף א' עוסק בדיני פתיחת החנות.

דלתות החנות – אין שום איסור, כמובן, לפתוח ולנעול דלת רגילה. אך חנויות שלהם היו כעין דוכנים, שבדרך כלל אינם מחוברים לקרקע (ואפילו ניידים), ולמעשה דומים לארון. דלת החנות נפתחת מלמעלה למטה והופכת למעין שולחן שעליו מניחים את הסחורה. בתום המסחר מחזירים את הסחורה לארון ואת הדלת למקומה. ויש לדון האם פתיחת חנות כזו, שהיא למעשה בניית הדוכן, מותרת ביום טוב.

בניה בכלים – איסור בניה דאורייתא שיעורו כלשהו, והוא דווקא במבנה המחובר לקרקע. גם כל תוספת בניה נחשבת מלאכה. לכן אסור להרכיב בשבת וביום טוב דלת או חלון של בית על צירם. אולם בכלי (ובכל דבר שאינו מחובר לקרקע) הדין שונה: האיסור הוא רק אם עושה את כל הכלי, אבל תוספת לכלי אין בה משום איסור בונה. לכן הרכבת דלת על ארון, או פתיחת החנות, אין בהן איסור בניה.

מכה בפטיש – איסור נוסף בשבת ובחג הוא "מכה בפטיש". מלאכה זו, הנקראת גם "תיקון כלי" או "גמר מלאכה", היא מעשה שאחריו הכלי יחשב כגמור. ואפשר שתוספת בניה בכלי לא תאסר משום בונה, אך תאסר משום מכה בפטיש.

סוגי הדלתות – יתבאר בסעיף זה שיש שלושה סוגי חיבורים של דלתות:

1. דלת שאין בה ציר, אלא מונחת בלבד. דבר השייך למעשה רק בארון שהפתח בו למעלה.
2. דלת שיש בה ציר אחד (ציר כעין אצבע הנכנס לנקב שבארון). דלת כזו ניתן להוציאה ולהחזירה בקלות יחסית.
3. דלת שיש בה שני צירים, אחד למטה ואחד למעלה. דלת כזו אינה עשויה להוצאה ולהחזרה, וכשמכניסים אותה ייתכן שיעשו זאת בחוזקה. לאחר הצבת דלת כזו ישתמשו בה על ידי פתיחה וסגירה, והדבר אסור מהתורה משום "מכה בפטיש".

(ב) החנויות – כאמור בהקדמה, מדובר כאן בדוכנים שהם כעין ארונות, ואינם מחוברים לקרקע. לכן בסילוק הקרש אין שום איסור.

(ג) ומחזירין אותם ביום טוב – על אף שההחזרה היא טרחה שלא לצורך יום טוב, התירו חכמים זאת מכיוון שאם ייאסר לסגור – ימנעו הסוחרים מלפתוח, והדבר יפגע בשמחת יום טוב[2]. ובכגון זה אומרים "התירו סופן משום תחילתן".

(ד) ציר באמצע – כלומר ציר אחד. וכאמור בהקדמה, דלת עם ציר אחד הרי היא עשויה להכניס ולהוציא. ולא גזרו חכמים שמא יתקע את הדלת בחוזקה ולאורך זמן, דבר האסור משום "מכה בפטיש".

(ה) ציר מן הצד – כלומר שני צירים, אחד למעלה ואחד למטה.

(ו) גזירה שמא יתקע – שמא יחזיר כך שלא יוכלו להוציאו בקלות, והרי זה גמר בניית הארון ואסור משום "מכה בפטיש". לכן בדלת כזו, אם הוציאה לגמרי לצורך המכירה – אסור להחזיר.

(ז) מותר להחזיר – כאמור בהקדמה, דלת כזו אפשרית אם הארון נפתח כלפי מעלה, ובכגון זה אין כלל בניה או תיקון.

סעיף ב

^גכלים שהם מפוצלים (ח), כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהם חתיכות חתיכות, מעמידין אותן ביום טוב (ט) ; ^דוהוא שלא יתקע (י).

^גלשון רמב״ם בפרק ד׳ מהלכות יום טוב, ממשנה ביצה כ׳׳א.  ^דמדין תריסי חנויות, שם יא.

(ח) מפוצלים – כלומר: מודולריים, מיועדים לפירוק ולהרכבה.

(ט) מעמידין אותן ביום טוב – הכוונה לכלי שעשוי חלקים הניתנים לפירוק, וכשצריכים להשתמש בכלי מרכיבים אותו. הואיל ונועדו הכלים לפירוק ולהרכבה אין בהרכבתם איסור "מכה בפטיש". וכיון שהם כלים, אין בכך גם איסור בונה, כפי שהסברנו בהקדמה.

(י) והוא שלא יתקע – מאחר שאם תוקע הכלי כבר אינו עומד לפירוק, וחייב משום מכה בפטיש.

סעיף ג

^הלהתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים ושבקרקע (יא) ולשבר פותחות, כדינם בשבת כך דינם ביום טוב (יא) (ועיין סי' שי"ד סעיף ז').

^הציינתיו לעיל סימן שי״ד סעיף ז וסעיף י.

(יא) חותמות שבכלים ושבקרקע – חותמת היא חבל הסוגר מכסה, של כלי או של מבנה. לפתיחת החותָם אפשר להתיר את הקשר או לחתוך את החבל. התרת הקשר מותרת בין בשבת ובין ביום טוב, כיוון שהקשר אינו מוגדר "של קיימא", שהרי נעשה לצורך פתיחה וסגירה. חיתוך החבל נחשב לסתירה, כיוון שהחבל עצמו נחשב לכלי, ואם מדובר בחותמות שבקרקע ייתכן שהחיתוך נחשב גם כסתירת המבנה. פירוט דיני החותמות מובא בהלכות שבת[3], ובתמצית הדברים: חותמות שבכלים מותר להתיר, לחתוך או להפקיע (להתיר קליעתו), ובשל קרקע מותר להתיר את הקשר, אבל לא לחתוך ולהפקיע.

(יא) כך דינם ביום טוב – בשבת וביום טוב אסור לשבור כלי, אבל מותר לשבור או לקרוע אריזה שאינה כלי גמור לצורך הוצאת האוכל שבה. לכן מותר הן בשבת והן ביום טוב לקרוע אריזת אוכל (העשויה נייר, קרטון או רשת). אבל אם האוכל נמצא בכלי של ממש, משמע בהלכות שבת (שי"ד, ז) שמכריע המחבר לאסור. לכן יש אוסרים לפתוח קופסת שימורים. אולם ראשונים רבים מתירים לשבור אפילו כלי גמור כדי להוציא ממנו אוכל, ולכן קופסת שימורים, שאפשר להחשיב אותה ככלי ארעי (כיון שעומדת לזריקה), אפשר להקל ולפותחה[4]. ואף  שדין יום טוב ודין שבת זהים לעניין בנייה וסתירה, ודאי שיש להקל בכך ביום טוב, שהרי פותח לצורך אוכל. ופתיחת הקופסא היא בכלל "מכשירים" שאם ייעשו מערב יום טוב ייפגם טעמם מעט[5], ולכן אין להחמיר בכך ביום טוב כלל.

סעיף ד

^ולקטום קש או קיסם או תבן או עצי בשמים, דינן ביום טוב כדינן בשבת (יב) (כדאיתא סי' שכ"ב סעיף ד').

^וציינתיו לעיל סימן שכ״ב סעיף ד׳.

(יב) כדינן בשבת – בהלכות שבת (שכ"ב, ד) מבואר שאין איסור לחתוך אוכל בסכין כדי להכין ממנו קיסם, ואף מותר לחתוך קש שנועד למאכל בהמה. וזאת מפני שאין מלאכת תיקון בדבר הראוי למאכל. אבל חתיכת עץ שלא הייתה מאכל – אסור להפוך אותה לקיסם, ויש בכך עשיית מלאכה מן התורה (אם עושה זאת בעזרת כלי. ואם עושה זאת ביד – אסור מדרבנן).

סעיף ה

^זקמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן (יג), אסור לעשותן ביום טוב משום תיקון מנא (יד).

^זמהא דקטורי בידי, ביצה כ״ג.

(יג) קמטים – הכוונה לקפלים הנעשים בבגד כדי לתת לו צורה נאה. ונעשים בשרוול החולצה (=בית זרוע) ובחצאית (=בית שוק).

(יד) משום תיקון מנא – כלומר מלאכת "מכה בפטיש". הקפלים נעשים כדי לתת לבגד צורה, ולכן נחשב הדבר לתיקון; ונראה שהאיסור מן התורה[6].

[1] בהלכות מקח וממכר ביום טוב דנים סימנים ת"ק ותקי"ז.

[2] היו אחרונים שמצאו השלכה להלכה לטעם זה, והתירו דווקא לצורך רבים, אך אסרו אם פותח את החנות שלא על מנת למכור (ראה באור הלכה ד"ה "ומחזירין". אך לא מצאנו חילוק זה בבית יוסף, ונראה שלא ניתנה התורה לשיעורים).

[3] בסימן שי"ד, כנזכר ברמ"א כאן.

[4] עיין לעיל בסימן תק"ט סעיף ו', ובדברינו שם ס"ק כב גם את הדיון בפתיחת בקבוק. וראה בהרחבה בספרנו "בעקבות המחבר", מעמוד ק"צ.

[5] כפי שראינו פעמים רבות, ולראשונה בסימן תצ"ה ס"ק ה.

[6] מלשון המחבר כאן, ומפורש בדבריו בבית יוסף, משמע שמחשיב מעשה זה כ"מעשה אומן". ולא כדברי המאירי, שכתב (ביצה כג ע"א): "אלא שיראה לי שאין נקראין מעשה אומן אלא אותן הקמטים הנעשים על ידי מחט".