סימן תקכ"א  – הצלה מפני הגשם ביום טוב

סימן זה עוסק בהצלת פירות מפני דליפת הגשם. מדובר במקרים שבהם העברת הפירות אינה כרוכה במלאכה, אלא בטרחה בלבד. ואמנם ראינו למעלה (בסימן תק"ג) כי אסור בשבת וביום טוב לטרוח בעבור חול אפילו בדבר שאינו מלאכה, אולם כאשר יש חשש הפסד ממון התירו דברים שטרחתם מועטת. וההיתר ביום טוב רחב מההיתר בשבת, כפי שיתבאר.

סעיף א                                                                                    

^אמשילין פירות (א) (פירוש: מן 'כי ישל זיתך', כלומר מפילין הפירות לארץ) דרך ארובה (ב) ביום טוב. ^בולא ישלשלם בחלונות ולא יורידם בסולמות (ג) ולא יטלטלם מגג לגג, אף על פי שהן שוין (ד).

^אמשנה ביצה ל״ה.  ^בבברייתא וגמרא שם.

(א) משילין פירות – סעיף זה עוסק בפירות (שאינם מוקצים) השטוחים על הגג, ורוצה להצילם מהגשם הממשמש ובא.

(ב) דרך ארובה – גרירת הפירות או גלגולן לעבר פתח בגג היא טִרחה מועטה, והתירו חכמים לעשות כן ביום טוב. אבל לא התירו בשבת,[1] אף שאין בזה טרחה מרובה, מפני שיש הבדל גדול בין שבת ליום טוב: ביום טוב עוסקים בהכנת אוכל, ולכן הכנסת אוכל בטרחה מועטה אין בה זלזול בכבוד יום טוב. אולם בשבת, שבה אין עושים מלאכה אף לצורך אוכל, יש בהכנסת הפירות זלזול בכבוד היום.

(ג) בסולמות – כיוון שההיתר הוא דווקא בפתח בגג. אך אם צריך להרים את הפירות כדי להכניסם לפתח שבגג הרי זו טרחה מרובה שאסורה גם ביום טוב.

(ד) שהן שוין – אף על פי שבגגות השווים בגובהם הטרחה אינה מרובה, העברה מגג של בית אחד לגג של בית אחר כלולה באיסור חכמים, כיוון שהעברה לרשות אחרת דומה לעבודה ויש בכך משום זלזול ביום טוב.

סעיף ב

^גמותר לכסות פירות או כדי יין או לבנים, מפני הדלף (ה).

^גציינתיו לעיל בסימן של״ח סעיף ז׳.

(ה) מפני הדלף – כיסוי הפירות והכלים מפני הגשם היא טרחה מועטת, שראינו כי הותרה ביום טוב. ומחודש כאן המחבר שמותר לכסות אפילו לבנים, שהן מוקצות[2], מפני שלא אסרו חכמים להגן על המוקצה אלא רק לטלטלו. והדבר מותר גם בשבת.

סעיף ג

^דליתן כלי תחת הדלף, כדינו בשבת כך דינו ביום טוב (ו) (ועיין לעיל סימן של"ח סעיף ח').

^דגם זה שם.

(ו) כך דינו ביום טוב – אף כאן מדובר במניעת הפסד הנגרם מן הגשם – מי הדליפה עלולים לקלקל את הבית. בהלכות שבת מבואר שאם המים ראויים לרחצה או אפילו לשתיית בהמתו (וממילא אינם מוקצים) – מותר להניח דלי כדי לקבל את הדלף. אך אם המים אינם ראויים לדבר – הרי הם מוקצים, ואז המעשה אסור משום "ביטול כלי מהיכנו". כלומר: הואיל וממלאו במים שהם בגדר מוקצה ובעקבות פעולתו ייאסר הכלי בטלטול, הרי זה דומה לסתירת הכלי ואסרו זאת חכמים[3]. ומשמיענו כאן המחבר שלא הקלו בכך ביום טוב יותר מאשר בשבת.

[1] מפורש במשנה שם; ובשו"ע של"ח, ז.

[2] ההיתר אפילו במוקצים מבואר מפורש בשו"ע שם. ודין הלבנים נתבאר בשו"ע ש"ח, יז.

[3] פרטי דין הדלף בשבת זה מבוארים בסימן של"ח סעיף ח', יעויין שם. ודין ביטול החפץ מהיכנו בסימן ש"י, ו ועוד.