קולו של פסוק

ערכן של שעות הפנאי

בסוף הפרשה מזהירה התורה את עם ישראל מפני התועבות שנהגו בהם הגויים יושבי ארץ כנען, ומונה רשימה של איסורי עריות לצד מעשים של עבודת אלילים. לפני פירוט התועבות מצַווה התורה:

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח, ג).

רש"י שואל בפירושו על הפסוק מה מוסיפה האזהרה "ובחקתיהם לא תלכו" מעבר לתועבות הנכללות ב"מעשה ארץ מצרים" וב"מעשה ארץ כנען", ומתרץ: "ובחקתיהם לא תלכו – מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות".

מופעי הבידור בתקופות הקדומות כללו מלחמות גלדיאטורים – קרבות ראווה חולניים של לוחמי חרב בינם לבין עצמם או מול חיות טרף. התיאטראות היו מתמלאים בצופים משולהבים שבאו לחזות בלוחמים המשוספים לעיני כול וההופכים לטרף בפי החיות.

עד היום מתקיימות במדינות מסוימות מלחמות שוורים אכזריות המושכות אליהן קהל רב, ובתי קולנוע המציגים סרטי אימה מלאים עד אפס מקום. לעיתים גם אצטדיוני הכדורגל הופכים לקרקס גדול שבו הצופים שואגים כחיות ואף מתגוששים עד זוב דם. לא אחת נדרשת התערבות של המשטרה כדי לשמור על בטיחות הצופים, וכבר קרו מקרים קיצוניים שבהם נפצעו קשה ואף נהרגו אוהדים שבאו ליהנות ממשחק כדורגל.

לדברי רש"י אזהרת התורה שלא ללכת בחוקות הגויים תובעת מאיתנו להימנע מניצול עיתות הפנאי בפעילויות כגון אלו, הראויות לכל גינוי.

היהדות אינה מצווה על כל אחד ואחד לנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה – זו מדרגה שמגיעים אליה גדולי ישראל. פעילויות פנאי מותרות ביהדות, אך יש לברור אותן בקפידה. פעילויות ספורט, טיולים בשבילי הארץ, מפגשים חברתיים, משחקים משפחתיים – כל הללו ועוד הם עיסוקים מבורכים, ויש להם מקום של כבוד.

פסוקנו קורא לנו בקריאה מהדהדת: בחרו נכונה את פעילויות הפנאי!

בל ניתן לשעות הפנאי להרעיל חלילה את נפשנו בהשתתפות או בצפייה במעשים משחיתים, אלא אדרבה, ננתב אותן למעשים אשר יחזקו את גופנו ואת רוחנו.