קולו של פסוק

מקרי או מכוון?

פרשת בחוקותי פותחת בכמה פסוקים המתארים את הברכה שיזכו לה ישראל אם ילכו בחוקות ה', אך מייד אחריהם מופיעה מסכת שלמה של תיאורים שקשה להכיל – רצף של קללות שיחולו על ישראל אם ימרדו בה' ולא יקיימו את מצוותיו.

בתוך פרשיית הקללות חוזרת שבע פעמים מילה מיוחדת שאינה מופיעה בשום פרשה אחרת בתורה: המילה "קֶרִי". בהבנת מילה זו מצוי המפתח להבנת הפרשה כולה.

בחלק מהפסוקים משמשת המילה "קֶרִי" לתיאור התנהגות עם ישראל, כמו בפסוק:

"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, כא).

בפסוקים אחרים היא מתארת את תגובת ה' המשיב להם כמנהגם, כגון:

"וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (שם כד).

מהו אותו ה"קרי" המלווה את הקללות?

רבנו בחיי מפרש פירוש המעורר פחד ואימה. לפי דעתו, משמעות המילה "קרי" היא "מקרה". אם בני ישראל יְיַחֲסוּ את המאורעות הקורים להם ליד המקרה ולא להשגחה, תהיה תגובת ה' בהתאם – עזיבת ישראל ליד המקרה. ולפי שעם ישראל איננו יצירה טבעית ככל העמים אלא נוצר אחרי שהעולם כבר נחלק בין כל האומות, אין לו קיום בלי השגחה פעילה. ברגע שה' יסיר חלילה את השגחתו לא תהיה תקומה לישראל.

לעומתו, הכתב והקבלה אינו סובר שכפירה בהשגחה היא חטא חמור עד כדי כך שיסיר ה' את השגחתו, ומסביר ש"קרי" פירושו "דווקא". אם יחטאו ישראל בכוונה להכעיס את ה', לא משום חולשה אלא "דווקא", ינהג עימם הקב"ה באותה המטבע ויכוון את חיציו ואת מכותיו ישירות לעבר עם ישראל.

פירושו של הכתב והקבלה מרגיע, כי ברוך ה' אין כיום מציאות שבה יהודים עושים עבירות מתוך מטרה מוצהרת להכעיס את ה'. אומנם ישנם אנשים שאינם מאמינים בהשגחת ה', אך יקשה עלינו למצוא אדם שמאמין בחי עולמים ודווקא מתוך כך מורד בו.

ואולם, אין להתעלם מפירושו של רבנו בחיי. עלינו לראות את יד ה' המושכת בחוטי ההיסטוריה ולפרסם לעין כול את ניסיו ואת נפלאותיו – ובפרט בתקופתנו תקופת הגאולה.

חובה עלינו להודות ולהלל לה' אלוקינו על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו!