כינור לדוד

"כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו, וכל [מה] שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח…" (בבא מציעא פו, ב).

לענ"ד הדברים לא כל כך פשוטים,

ואפשר ללמד זכות

ולנסות להבין את דרכו של אברהם אבינו,

גאון ומורה-דרך של הכנסת אורחים לכל הדורות.

יש כאן לימוד גדול של עדינות, נימוס ודיפלומטיה:

לומר לבן-אדם

– קל וחומר לאורח חשוב, מפי בעל בית שר וגדול –

אתה מלוכלך, תתרחץ לפני שאתה נכנס לביתי,

אין לך בזיון גדול מזה.

לפיכך אמר אברהם למלאכים,

בודאי אתם רוצים שעבדי יביא לכם "מעט מים", שתרגישו טוב.

דבר אחר,

בביתו של אברהם אבינו היתה קדושה יתירה,

שכינה היתה תמידית,

כי אברהם אבינו היה מרכבה לשכינה.

וכן נאמר אצל שרה שהיה ענן קשור על האוהל.

ואף בזמן שהגיעו האורחים,

היה אברהם באמצע דיבור עם הקדוש ברוך הוא (עי' רש"י ותרגום יונתן בראשית יח, ג).

קדושת ביתו של אברהם אבינו

קרובה היתה לקדושת קדש הקדשים בבית המקדש,

הטעון לפני ביאתו קידוש ידים ורגלים.

בשביל מצוה כזו אין צריך קיתון שלם של מים,

מספיק גם "מעט מים",

בשל קדושת המקום.