כינור לדוד

סיפור נסי יצאת מצרים באים כדוגמא לנסים שיעשו לנו לעתיד לבא.

הדא הוא דכתיב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו).

וכן, "אמת ויציב", "אמת ואמונה" –

"אמת" על סיפור גאולת מצרים.

"ויציב", "ואמונה" על הגאולה העתידה.

וזהו שאמרו (ברכות יב, א):

"כל שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית –

לא יצא ידי חובתו".

"סירובו", "סרבנותו" של משה רבינו –

"אמרו חכמים, ז' ימים קודם היה הקב"ה מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה" (שמות רבה ג, יד).

בעיה זו העסיקה את גדולי המפרשים, למן הראשונים – רש"י והרמב"ן – ועד ל"בית ישראל" מגור. וכן כתב בפי' "ידי משה" על מדרש רבה:

"וכל ימי היה קשה לי על אדון כל הנביאים איך לא שמח בשליחות של הקב"ה? והאיר ה' עיני שאמרתי התנצלות גדול על מרע"ה כו'", עיי"ש תירוצו.

ולענ"ד קשה להאמין שבשל איזה פלפול (ידי משה), או "שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרון אחיו שהיה גדול הימנו" (רש"י), או "ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה" (רמב"ן), יעכבו את משה שבעה ימים מלרוץ ולהציל את היהודים…

אלא כך היה מעשה:

כיון שגילה הקב"ה למשה מראש כי יציאת מצרים איננה גאולה סופית,

אלא רק אתחלתא דגאולה, ותהיינה עוד צרות וגלויות,

"אהיה אשר אהיה – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל, אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות" (ברכות ט, ב. רש"י שמות ג, יד), הבין משה שפתח לו ה' פתח לתפילה.

ולמד מאברהם אבינו שהתפלל על סדום לאחר שגילה לו ה' סודו.

וכן מצאנו בפרשת כי תשא, "ועתה הניחה לי – כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם" (רש"י שמות לב, י. שמות רבה מד, י).

במשך שבעה ימים רצה משה לפעול בתפילתו,

כי מה שהקב"ה חשב את הקץ לא יגרום ח"ו לחשבון חדש,

אלא שגאולה זו תהיה גאולה מוחלטת שאין לאחריה שעבוד.

כיון שראה משה שלא עלתה תפילתו,

הסנה בוער באש – האש על חורבן הבית, אש המוקד באינקוויזיציה בספרד, אש המשרפות בשואה,

אמר משה: רבש"ע, אם אני אינני כדאי וראוי להיות גואל צדק של העם היהודי – "שלח נא ביד תשלח", כלומר, שלח נא מעכשיו את פנחס זה אליהו (תרגום יונתן, מדרשים), ובלבד שתהיה הגאולה שלימה.

ויכולני לתלות את הדברים באשלי רברבי:

א. "והנה הסנה בוער באשר והסנה איננו אוכל. המפרשים פירשו להראות דאף דישראל בערו באש הגליות איננו אוכל, ע"ד חיצי כלים והם אינם כלים, כמ"ש הרב כלי יקר, ע"ש. ואפשר להרחיב הדברים דמשה היה רוצה שיגמרו ת' שנים במצרים ולא יהיה עוד גלות כמ"ש רז"ל והמפרשים" (פני דוד, שמות).

ב. "וכשאמר לו משה דיה לצרה בשעתה, אמר לו: כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, לפיכך בא לבקש רחמים על ישראל, ובאמרו שלח נא ביד תשלח, לבסוף, כלומר שלא יהיה להם עוד גלות אחרת, כי בגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו עתיד הקב"ה לשלוח את אליהו לפני בא המשיח, כמו שנאמר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וגו'" (רבינו יונה גירונדי על התורה), ודברי התרגום.

משה איננו זקוק להתנצלות כלל, משה ראה את תפקידו להיות סניגורם של ישראל.

כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד, י).

וכי היה ספק אצל משה שה' יודע זאת,

והרי כבר אמר לו "ושמעו לקולך" (שמות ג, יח)?

ועוד קשה, אמר משה "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם",

וכי לכרטיס ביקור הוא צריך?

אלא כך טען משה לפני ה':

ידוע, "כי יד על כס י־ה" – נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו (רש"י שמות יז, טז),

וכן אומרים בהלל: "מן המצר קראתי י־ה", חצי השם,

כי אנחנו בגלות, ומתפללים ענני במרחב י־ה, בשם השלם (אוצר התפילות).

וממשיך משה:

מאחר שאמרת "אהי־ה אשר אהי־ה", שיהיו גלויות נוספות,

היהודים ישאלו אותי עם איזה שם אתה בא לגאול אותנו,

עם חצי השם או בשם המלא,

זוהי חצי גאולה או גאולה סופית?

מה אני יכול לענות להם – כבד פה וכבד לשון אנכי…

האותות כולם הם סימנים לגלויות,

וכאשר שמע משה "והיו לדם ביבשת" (שמות ד, ט),

כלומר: דמם של מיליוני יהודים, כמו שידענו,

אמר משה: תודה רבה, אם כך, "שלח נא ביד תשלח".

אגב גררא: כשנסעתי להשתטח על קברות אבותינו במערת המכפלה,

שאלתי את השומרים:

אחרי הודיע ה' את אברהם בברית בין הבתרים את כל הצרות העתידות לבא על עם ישראל, "והנה אימה חשכה גדולה נפלה עליו" (רמז לצרות וחשך של גליות. רש"י בראשית טו, יב), מדוע לא התפלל אברהם בעד בניו?

ומדוע לא התפלל בעד בנו כאשר הלך לעקוד אותו, כשם שהתחנן על סדום שהיתה עיר של חוטאים?

ובשובי העירה, אנה הא־-להים לידי ספר קדמון,

והנראה מדבריו,

כי אברהם אבינו חשב שבעקידת יצחק הוא פדה את עם ישראל מכל הגלויות,

ונכון הוא שיצחק היה אז כולל את כל עם ישראל.