כינור לדוד

"וישב – ביקש יעקב לישב בשלוה,

קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י בראשית לז, ב).

בגלות,

תחת לחץ הגויים,

האחים מאוחדים וחיים בשלום זה עם זה.

בחזרתם לארץ,

בבית,

מתחילות מריבות בין האחים ושנאת חנם,

עד חורבן הבית השני.

"כתנת פסים" (בראשית לז, ג) סמל –

א. לענינים רוחניים גבוהים.

ב. מלכות.

"בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור", באל"ף (בראשית רבה כ, יב).

הבין ר' מאיר שפה לא מדובר בכתונת של "מודן", מונטרע.

אלא כתנות רוחניות – אור המקיף.

אולי למד רבי מאיר גזירה שוה עור עור ממשה, "כי קרן עור פניו" (שמות לד, כט).

וכן בפרשת אחרי מות – "כתונת בד קדש ילבש" (ויקרא טז, ד).

מכיוון שכתוב באותו פסוק "בגדי קדש הם", כבר ידעינן שבאים מן הקדש,

כך שואלים מפרשי החומש.

אלא, על כרחך, שיש בכתנת סמל לקדושה וטהרה יתירה.

והיא לבוש המלאכים, עי' ספורנו שם.

[ועוד סמך לרעיון זה עי' רבינו בחיי, וישב. וכן בהפטרת וישב-חנוכה, רני ושמחי].

ומה שהכתונת סמל למלכות –

כמו שמצינו אצל מרדכי: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך" (אסתר, ו, ח),

וגם הוא מצאצאי רחל.

יעקב רצה פעם נוספת, כמו שעשה עם אחיו,

לשנות את תהליך ההיסטוריה של עם ישראל.

יעקב רצה שבכור אשתו האהובה – רחל – יהיה מלך ישראל,

וגם לעתיד מלך המשיח.

זאת היתה קנאתם של אחי יוסף וביניהם יהודה –

"המלך תמלך עלינו" (בראשית לז, ח),

כלומר,

המלך – בימי שאול,

תמלך – בימי משיח בן יוסף?

מה עשו אחי יוסף?

"ויפשטו את יוסף את כתנתו, את כתנת הפסים" (שם לז, כג),

כפליים למה?

כתנתו – בימי שאול,

את כתנת הפסים – בימי משיח בן יוסף.

בגד המלכות, הכתונת, היא סמל למלכות.

וכשם שעשו אחי יוסף ויהודה,

כך עשה דוד לשאול כאשר כרת את כנף מעילו (שמו"א כד, ד).

[על אף ששאול יצא מבנימין ולא מיוסף, הבין יעקב כשראה את הכתנת הקרועה, כי מבני רחל לא תצא מלכות חיא וקיימא, וזאת היתה כוונתם של אחי יוסף ובנימין].

"ויאמר [יעקב] טרף טרף יוסף" (בראשית לז, לג), כפליים:

טרף – שאול,

טרף – מלך המשיח בן יוסף.

"ויתאבל על בנו ימים רבים" – שאול,

"וימאן להתנחם" – משיח בן יוסף.

וכן, "רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא, יד) – שאול,

"מאנה להתנחם" – משיח בן יוסף.

ויטבלו את הכתנת בדם (בראשית לז, לא) – אלו חבלי משיח,

ימי משיח בן יוסף, שראינו אנחנו.

אכן, באותה הפרשה, לאחר הסיפור הנורא הזה,

בא סיפורם של יהודה ותמר, תיכף ומיד.

מלכות דוד ומשיח בן דוד.

"מה פרצת עליך פרץ" (בראשית לח, כט) – חזקת עליך חוזק (רש"י) –

לפריצת דרך מלכות, בתוך אחיו.

"ובזה התנכר הנער כי דרך המלך לו, שפורץ לעשות לו דרך בשל חבירו" (העמק דבר).

"פרץ גימ' 'זה משיח', שעושה פרצות בעכו"ם. וסמיך ליה ויוסף הורד, רמז על משיח בן יוסף שעתיד ליהרג" (שפתי כהן).

מאז נולד פרץ ראש השושלת עד משיח בן דוד,

התחילה ירידתו של משיח בן יוסף.

בשביל יעקב, יוסף הוא הבכור לאשתו העיקרית רחל,

ונתן לו חלק פי שנים, אפרים ומנשה.

אמנם, לא הצליח להעביר את המלכות יהודה לבני רחל…

כמו שכתוב "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט, ח).

טרף טרף יוסף.

טרף – בית ראשון.

טרף – בית שני.

יוסף – בית שלישי.

ויקרע יעקב שמלתיו – גלות מצרים ("ויקרעו שמלותם". בראשית מד, יג).

וישם שק במתניו – גלות בבל ("שק ואפר". אסתר ד, א).

ויתאבל על בנו ימים רבים – גלות אדום (ימים רבים, אלפים שנה).

וימאן להתנחם – אסור להשלים עם חורבן הבית,

וכן כתוב "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם" (ירמיהו לא, יד).

עוד יוסף חי, ותחי רוח יעקב – חזרה אליו השכינה, הוא הבית השלישי.

כידוע, בית המקדש היה מקצתו בחלקו של בנימין וקצתו ביהודה.