כינור לדוד

למרות סדר הפוך שנמצא במדרש,

ואלמלא שאיני כדאי, הייתי דורש:

אדומה – זה אדום שטימא את כל העולם,

יהפוך הוא לאפר ועפר, כדי להביא כפרה וטהרה גמורה לעם ישראל,

וכן מצאנו בהפטרת שבת הגדול:

"כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" (מלאכי ג, כא),

ובהפטרת וישלח:

"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א, יח).

ובכך נפתרה הסתירה במה שהפרה מטמאת טהורים ומטהרת טמאים,

זה פשוט מראה על שני זמנים שונים.

ובצדק הגויים מונים את ישראל דווקא על חוק זה,

שהרי הוא מתנבא על מפלתם העתידה.

"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז, כג)

"אמרו לו תלמידיו [לרבי יוחנן בן זכאי]:

רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?

אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין,

אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי,

אי אתה רשאי לעבור על גזירתי, דכתיב זאת חוקת התורה" (במדבר רבה יט, ח).

תדע, שאף על פי שנאמר כאן "חק",

אין פירושו חק לחלוטין, הרמטי.

מותר לנו לחקור ולדרוש טעמו עד מקום שידינו מגעת (עי' אור החיים פרשת חקת).

יש חשיבות רבה בהבנת המכניזם של החק.

כלומר, אנו מבינים, וגם חובה להשתדל להבין, את ה"מה",

רק ה"למה" נשאר למעלה מתפיסת אנוש.

פרט למשה רבינו שגילה לו ה' את כל מסתריו.

וכן אמרו: "ויקחו אליך פרה אדומה – א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר – חקה" (במדבר רבה יט, ו).

אמנם, לעתיד כתיב "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב),

כלומר: כשיבא מלך המשיח תעבור רוח הטומאה מן הארץ,

וכך עושים במי אפר פרה אדומה.

אנו נבין את הענינים רק לעתיד לבא,

ונראה בעינינו בשריפת אדום על ידי מלך המשיח.

הדא הוא דכתיב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש… ודלקו בהם ואכלום".

וזה ממש מקביל למה שכתוב בפרשת שמות (ג, יד וברש"י):

"אהי־ה אשר אהי־ה" – אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת… אתה צודק, רק לך אני אומר.

וכך, השתדלו רוב הפרשנים להמציא הסבר פילוסופי להבנת הצד הנגלה של החידה הנ"ל.

והצד הנסתר, אותו גילה השי"ת למשה נבין רק לעתיד לבא.

וכן הם הדברים אצל שעיר המשתלח.

השעיר מכפר על כל ישראל ומטהר אותם מכל עוונותיהם,

ומאידך גיסא הוא מטמא את המשלח,

כדכתיב (ויקרא טז, כו) "והמשלח את השעיר לעזאזל…".

ונראה, שיש לפרש את הכתוב

"זאת התורה, אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) –

א. אתם קרויים אדם (יבמות סא, א).

ב. בית לא נאמר אלא אהל, כלומר דירת עראי, בגלות המר.

[ומטעם זה בית ראשון ובית שני קרויים רק אהל, ראה ירמיהו י, כ].

ועל כך באה השאלה –

למה אנו יושבים ומתים כמה אלפי שנים בגלויות שונות,

ובפרט תחת יד אדום,

עד שנזכה לכפרה סופית?

על זה התשובה

"חקה חקקתי, גזירה גזרתי ואין אתה רשאי להרהר בה".

המלה גזירה מורה על גזירה קשה.

מצד שני, לא לחנם מונים העכו"ם את ישראל חקה זו, כמו שמובא ברש"י.

הרגישו הגויים שהחק המסתורי הזה נוגע להם,

ואנו רוצים להסתיר מפניהם את האמת.

אם נאמר להם שהם מטמאים טהורים עכשיו,

ומטהרים טמאים לעתיד לבא,

הם רק יגבירו את שנאת עשו ליעקב.

תשע פרות נשרפו מימי משה רבינו עד חורבן הבית השני (ילקוט ראובני חקת).

והעשירית…

"נעברה נא בארצך" (במדבר כ, יז) –

כל זה אינו אלא בהעברה של עתה, אבל כשיעברו לעתיד לבא,

כי משה הוא אשר יהיה מושיע ורב, אז לא יקבל עליו כל התנאים, אלא להורישם ולהומם ולבוז בהם דכתיב בית יעקב אש ובית עשו לקש (אור החיים).

לכן שלח לנו הקדוש ברוך הוא רפואה קודם למכה,

היינו פרשת פרה אדומה – שריפת אדום – כמו שכתבנו.

ובכל דור ודור יש משהו מאפר פרה שעשה משה, רמז לדברי האור החיים.

את הפרה העשירית עתיד לשרוף מלך המשיח במהרה בימינו,

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה וגו' –

שהוא עתיד לדחוף שר שלהם ממחציתו,

ושחט אותה לפניו – כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (בחיי).

מה שכתבתי ששריפת פרה אדומה היא שריפת אדום,

"הלעיטני נא מן האדם האדם הזה", אדומה לחלוטין, רשע לחלוטין,

ולעתיד לבא ישרף לחלוטין למען תהיה טהרה וכפרה לחלוטין לעם ישראל.

גיליתי שזה כבר נמצא בפסיקתא דרב כהנא (ד, ט).

עכשיו, שהגענו עד כה, אפשר להבין מה שאמר שלמה המלך

"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז, כג) –

אמרתי להביא את מלך המשיח מיד, לפי שאני בן דוד,

אבל "היא רחוקה ממני" – רחוקה עוד אלפי שנים.

ועל השאלה מדוע, באה התשובה מן השמים –

"חקה חקקתי, גזירה גזרתי ואין לכם רשות להרהר בה".