עיוני משה

…"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם" (ל"ג ג'). היה זה נס גדול – שלא בחשאי, בחצות לילה, התגנבו בני ישראל לצאת ממצרים; אדרבה: ביד רמה הם יצאו, לאור יום, "לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם", כמתריסים: מיהו זה שיש בכוחו למנוע?..

ואולי היה זה נס גדול אף מן היציאה עצמה, שהרי עד רגע זה היו המצריים אדוני ישראל הרודים בהם – וישראל כפופים תחתם – והנה בִּן לילה נהפכו היוצרות; מצרים זוקפים עיניהם ורואים בעבדיהם של-אתמול שנעשו אדונים, וביד רמה הם קמים ויוצאים, כי "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל צִבְאוֹתָם" (שמות י"ב נ"א).

*

"וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבוֹאוּ אֵילִימָה, וּבְאֵילִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם". (ל"ג ט').

נראה לי בבירור שלא בתופעה טבעית מדובר כאן, אלא בגילוי שמיימי. הדבר מסתבר בפשטות מלשון הכתוב – ואין צורך שהתורה תאמר זאת בפירוש. ובכן, שתים-עשרה עינות המים הן כנגד שבטי ישראל, ושבעים התמרים הריהם מכוּונים כנגד שבעים הזקנים, חברי הסנהדרין. כך מפרש 'תרגום יונתן' את הפסוק דנן: "וּבְאֵילִים תַּרְתֵּיסְרֵי עִינְוָון דְמַיָין לִתְרֵיסַר שִׁבְטִין, וְשׁוּבְעִין דִיקְלִין כֻּלוֹ קֳבֵיל שׁוּבְעִין חַכִּימַיָא".

אין זאת אלא שבא הכתוב ללמדנו על הקשר הטבעי אשר בין עם ישראל לבין התורה – שנים-עשר שבטי-יה המודרכים על-ידי שבעים זקניהם, מחזיקי התורה, חברי הסנהדרין. הזקנים הללו הם שלוחיו של הקב"ה כביכול, הם אנשי ההנהגה הרוחנית העליונה, והם שהורו לדור כובשי כנען – בכניסתם לארץ – את כל ה'נעשֶׂה ונשמע', "לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיּוֹתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו' כ"ד).

*

"וַיַּעַל אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה', וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ". (ל"ג ל"ח).

הלוא דבר הוא, כי בחודש אב נפטר אהרון – הכוהן הגדול, אביהם של כוהני ישראל לדורותם, עד עולם. אולי עלינו לומר שנְתָנוֹ הקב"ה כמגן לבני ישראל בַּחודש הנועד לפורענות ולבכי על שני בתי המקדש, בַּחודש בו יצאה פּיסת-יד משָמַים – (כַּמסופר במסכת תענית דף כ"ט עמ' א') – וקיבלה את מפתחות ההיכל מידם של פרחי הכהונה אשר זרָקוּם כלפי-מעלה מִגג המקדש, בטרם קפצו ונפלו אל האש…