סימן תפ"ב – מי שאין לו מצה שמורה, ובו סעיף אחד

סעיף א

(א)  ^אמי שאין לו מצה משומרת אלא כזית, מברך על אכילת מרור ואוכל (ב), וכשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת, מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית (ג), ואינו טועם אחריו כלום (ד). הגה: ומי שאין לו שני הלילות רק שלש מצות (ה), יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה וכן הכריכה הכל מן הפרוסה (ו), ושתי השלימות לליל שני (ז) (אבודרהם בשם אבן ירחי).

^אטור בשם אביו הרא"ש פ"י סי' לה לסברת הרי"ף בסוף פסחים כז ע"א, ושכן כתב הרב רבנו יונה.

• הקדמה – הסברנו שבאכילת האפיקומן מקיימים שתי מצוות, האחת זכר לקרבן פסח, והאחרת אכילת מצה לאחר סילוק תחושת הרעב, שאז האכילה נעשית ממש לשם מצוה. בדרך כלל, הסיבה הראשונה חשובה יותר, כי מצות אכילת מצה קויימה, מעיקר הדין, כבר בתחילת הסעודה, והאכילה פעם נוספת אחר הסעודה באה רק כדי להדר ולאוכלו על השובע. סעיף זה מלמדנו, שאם אין לאדם אלא כזית אחד של מצה שמורה, יש להמתין באכילתו עד לאפיקומן, ורק אז לקיים את מצות אכילת מצה. ובתחילת הסעודה, יאכל מן המצה הלא משומרת.
• על אכילת מרור ואוכל – אחר שבירך המוציא ואכל ממצה שאינה משומרת[1]. ואת כריכת המצה עם מרור יבצע עם מצה שאינה משומרת[2].
• ואוכל אותו כזית – כי היות ואין לו אלא כזית אחד, אוכלו בסוף, כדי שיאכלנו לשם מצוה, ללא תחושת רעבון.
• אחריו כלום – כדי לשמר את טעם המצה בפיו, וכפי שהוסבר בסימן תעח.
• שלש מצות – ובכל מצה יש לפחות שלושה כזיתים.
• הכל מן הפרוסה – בתחילת הסדר אוכל כזית מצה, אחר כך כזית לכריכת המרור, וכזית שלישי בסוף הסדר, עבור האפיקומן. כך נמצא שביום א' היו בידו שתי מצות שלמות, כנדרש בכל יום טוב, ומן האמצעית אכל מן חלק לאכילת מצה, וחלק לאפיקומן, וגם לכריכה.
• לליל שני – בדרך זו מרויח שגם בליל השני יש בידו שתי מצות שלמות, ומן העליונה יאכל שני כזיתים, האחד לברכת המוציא, והאחר למצות מצה. ומן המצה השניה, יאכל כזית בכריכתו עם המרור, ועוד כזית עבור האפיקומן.

[1] אמנם אם יש בידו מצה משומרת מעת הלישה, יוכל לקיים בה את המצוות כרגיל, הגם שאינה משומרת משעת קצירה, וראה לעיל סימן תעז ס"ב (ס"ק י) מה שהוסבר בענין זה.

[2] על פי כף החיים  כאן אות ו'. ויש חולקים וסוברים שלא יעשה כריכה (מ"ב ס"ק ג).