שולחן ערוך כפשוטו

הלכות שבת

סימן רפ"ז – ניחום אבלים וביקור חולים בשבת, ובו סעיף אחד

ניחום אבלים וביקור חולים הם מהמצוות החשובות ביותר. מקיימים בהם הן את הציווי "ואהבת לרעך כמוך"[1], והן את החובה להידמות לבורא, שנאמר "והלכת בדרכיו" – מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון[2]. סימן זה דן בקיום מצוות אלה בשבת, שהוא יום שאין להצטער בו.

 

סעיף א

איכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה (א). בולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא (ב), גורחמיו מרובים ושבתו בשלום' (ג). הגה: ויש אומרים דאין צריך לומר 'ורחמיו מרובים' וכו', וכן נהגו (ד) [3] (רמב"ם שבת פרק כ"ד ה"ה).

אשבת י״ב ע"א וכבית הלל.  

בשם.  

גטור, וכשבנא איש ירושלים שם שבא לפרש דברי הת״ק, ב״י לדעת הטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) לבקר את החולה – אף על פי שבשבת אין להצטער, חשיבות המצווה וההקלה לאבל או לחולה מצדיקות את הצער הנגרם למי שמבקר את החולה או מנחם את האבל בשבת.

(ב) ורפואה קרובה לבוא – בשבת, שהוא יום של עונג, אין לזעוק ולהתפלל על הצרות ועל החולה. לכן יאמר שמשום שהיום שבת אין הוא זועק, וכך רומז בדבריו לרפואה, ומחזק את החולה באמירה שבזכות השבת אנו בטוחים שהרפואה בא תבוא.

(ג) ושבתו בשלום – זו האמירה בביקור חולים. ולאבל אומרים: "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא". ויש שאינם מזכירים את הנחמה, ומסתפקים באמירת "שבת שלום" לאבל. כתבו האחרונים שמנהג אשכנז שלא לנחם אבלים בשבת, ולמעשה הכל לפי הענין: אם רואה שהאבלים צריכים חיזוק – יבקר אותם, אלא שיש להשתדל להימנע מניחום המוני ורגיל כדרך ימות החול.

(ד) וכן נהגו – לומר לחולה רק "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". וכן נוהגים גם הספרדים.

 

[1]. ראו רמב"ם הלכות אבל פרק י"ד הלכה א: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם
אבלים … אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'".

[2]. סוטה יד ע"א: "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אחרי ה' א־להיכם תלכו'? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: 'כי ה' א־להיך אש אוכלה הוא'! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא… הקדוש ברוך הוא ביקר חולים… אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים… אף אתה נחם אבלים" וגו'.

[3]. וגם הספרדים אינם אומרים תוספת זו.

דילוג לתוכן