סימן רצ"ח – דיני נר הבדלה, ובו ט"ו סעיפים

חכמים תיקנו לברך על הנר בהבדלה של מוצאי שבת. הטעם העיקרי לברכה זו, שבמוצאי שבת יצר אדם הראשון את האש[1], ולכן ברכה זו שייכת רק במוצאי שבת, ואין מברכים אותה במוצאי יום טוב. גם במוצאי יום הכיפורים תיקנו חכמים ברכה זו, אולם מטעם אחר: ביום הכיפורים אסורות מהתורה כל המלאכות, כמו בשבת, ובכלל זה הדלקת אש, ואף אסור לקרוא לאור הנר שמא יטה אותו. במוצאי יום הכיפורים, כאשר שוב מותר ליהנות מן האור, מברכים על הנר כדי להדגיש את ההבדל שבין קדושת יום הכיפורים לימי החולין[2]. מפני ההבדל שבין טעמים אלו מברכים במוצאי שבת על כל נר, אף אם הדליקו אותו במוצאי שבת; אולם במוצאי יום כיפור מברכים רק על נר שדלק ביום הכפורים, משום שנאסר עלינו להשתמש לאורו (ואפילו להזיזו ולהטותו), ועכשיו הותר.

בסימן זה מבוארים דיני נר של מוצאי שבת, וכן חלק מדיני נר של יום הכיפורים. דיני ההבדלה ביום הכיפורים מבוארים בהרחבה בסימן תרכ"ד.

סעיף א

^אמברך על הנר 'בורא מאורי האש', אם יש לו, ^בואין צורך לחזור אחריו (א). והני מילי במוצאי שבת, ^גאבל במוצאי יום הכיפורים יש אומרים שמחזיר אחריו (ב). הגה: מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש מברך עליו (טור), וכן הבשמים (ג).

^אברכות נ״א ע"ב במשנה.  

^בברכות נ״ג ע"ב.  

^גהרשב״א בשם הראב״ד, והמגיד פרק כ״ט הכ״ו.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) לחזור אחריו – הנר אינו חלק עיקרי ממצוות ההבדלה, ומי שאין לו נר אינו חייב לטרוח להביאו. אמנם עם ישראל קדושים, וכולם דואגים לקיים את ההבדלה בשלמותה.

(ב) שמחזיר אחריו – כדי להדגיש שביום הכיפורים אין להשתמש בנר.

(ג) וכן הבשמים – אף על פי שלכתחילה ברכות אלו הן חלק מן ההבדלה, אפשר לברך אותן גם בנפרד, לכן מי שלא היו לו בשמים או נר כשהבדיל על הכוס יכול לברך עליהם כשיזדמן לו.

סעיף ב

^דמצוה מן המובחר לברך על אבוקה (ד). ^הויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית (ה). הגה: ונר שיש לו שתי פתילות מיקרי אבוקה (ו) (אגודה).

^דפסחים ק״ג ע"ב.

^הספר ארחות חיים בשם התוספות.

שולחן ערוך כפשוטו

(ד) אבוקה – מעין לפיד, משום שטוב לברך על אור גדול, כפי שמתבטא בנוסח הברכה: "בורא מאורי האש", בלשון רבים.

(ה) להאיר בבית – התאורה הרגילה אינה מזכירה את יצירת האש במוצאי השבת, ולכן לכתחילה יש לברך על אור שמדליקים במיוחד, נוסף על הנר הרגיל.

(ו) מיקרי אבוקה – ומברכים עליו לכתחילה; וזו גם דעת המחבר.

סעיף ג

^ונוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים (ז). הגה: ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל (ח), ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה הצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים (ט) (זוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל).

^וטור בשם פרקי ר' אליעזר ורב עמרם ושאר פוסקים .  

שולחן ערוך כפשוטו

(ז) ובציפורניים – למנהג זה נאמרו כמה טעמים. וכתבו הטור והבית יוסף שבדרך זו נהנים מאור הנר (כפי שנראה בסעיף הבא שיש לעשות), ובציפורניים אף ניכר בוהק האור. ועוד, "כי זוכרים על צפרניו של אדם הראשון"[3]. וטעם נוסף, שהציפורניים גדלות תדיר, והן סימן לפרייה ורבייה. הביא הבית יוסף בשם הגאונים: "תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן, ואחר כך פושטן – והנה אור במקום חשך, ומברך, שכבר הוא נאות מן האור".

(ח) ביד שמאל – מסתכלים על ציפורני יד ימין, משום שבברכות הנהנין טוב לברך על מה שאוחז ביד ימין. ויש לאחוז את הכוס בשמאל, כדי לחבר את ברכת הנר להבדלה על הכוס, כפי שראינו בברכת הבשמים.

(ט) פני האצבעות שבפנים – לפי הזהר, האור שמדליקים במוצאי השבת מטרתו להביא את האור העליון הא־להי להאיר לנו. הזהר מביא את הפסוק בפרשת כי תשא "וראית את אחורי ופני לא ייראו", ומסביר שאין מסתכלים בצד הפנימי של האצבעות אלא בצד החיצוני, מקום הציפורניים, ללמדנו שאף שאנו מתפללים לקבל את האור העליון, אנו עושים כן בענווה כדי לקבלו לפי ערכנו. מדברי הרמ"א עולה שיש לראות את הציפורניים כשהאצבעות כפופות, ולא כפי שהבאנו בשם הבית יוסף שיש לפשטן. כל המנהגים הללו טובים וראויים, וכל אחד ינהג כמנהגו.

סעיף ד

^זאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו (י), ^חדהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.

^זברכות נ״א ע"ב במשנה.  

^חברכות נ״ג ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(י) שיאותו לאורו – כלומר: שייהנו מאורו. לכן יש שנוהגים לכבות את החשמל, כדי שבזמן הברכה יבוא האור מאבוקת ההבדלה.

סעיף ה

(יא) ^טאין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה, לאפוקי (יב) אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה – מברכין עליו (יג), אבל אם הדליקו גוי בשבת, כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר – לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי (יד). הגה: ואין מברכין על אור של עבודה זרה (טו) (טור).

^טברכות נ״ב-נ״ג.

שולחן ערוך כפשוטו

(יא) הקדמה לסעיף – אין מברכים על נר שנעשתה בו עברה, ובפרטי דין זה עוסקים שלושת הסעיפים הבאים. סעיף זה עוסק בברכת ההבדלה על נר שהודלק בשבת.

(יב) לאפוקי – תרגום: להוציא, מלבד.

(יג) מברכין עליו – כיוון שנר זה הודלק בהיתר.

(יד) מיקרי – כלומר: אף שלגוי אין איסור להדליק, נר זה נחשב כנר שנעשתה בו עבירה, כיוון שליהודי היה אסור להדליקו.

(טו) של עבודה זרה – משום שעבודה זרה אסורה בהנאה.

סעיף ו

^יגוי שהדליק במוצאי שבת מישראל (טז), או ישראל מגוי (יז) – מברכין עליו (יח). אבל גוי שהדליק מגוי – אין מברכין עליו (יט). ^כובמוצאי יום הכיפורים אין מברכין על נר שהדליק ישראל מגוי (כ) (ועיין לקמן סי' תרכ"ד סעיף ה') (כא).

^יברכות נ״ג ע"א.  

^כמגיד משנה בשם הרמב"ן בפכ"ט מהל' שבת הלכה כ״ז.

שולחן ערוך כפשוטו

(טז) מישראל – כלומר שיהודי הדליק נר במוצאי השבת, ומנר זה הדליק גוי נר אחר.

(יז) ישראל מגוי – ישראל הדליק במוצאי השבת מנר של גוי, וייתכן שהנר הראשון הודלק בשבת.

(יח) מברכין עליו – מפני שבמקרה הראשון לא נעשה איסור[4]; ובמקרה השני ההדלקה של היהודי נחשבת כהדלקה חדשה, שנעשתה בהיתר.

(יט) אין מברכין עליו – שמא הנר הראשון הודלק בשבת; ואף שהנר השני הודלק במוצאי שבת, במקרה זה הוא נחשב כהמשכו של הנר הראשון.

(כ) שהדליק ישראל מגוי – כיוון שבמוצאי יום הכיפורים מברכים רק על נר שדלק במשך כל יום הכיפורים, כמבואר בסעיף ח'.

(כא) תרכ"ד סעיף ה' – סימן תרכ"ד עוסק בהלכות יום הכיפורים, ובסעיף ה' שם מבואר בהרחבה דין הנר במוצאי יום כיפור. ויהי רצון שיזכני ה' להגיע בספר זה להלכות אלו.

סעיף ז

^להיה הולך חוץ לכרך וראה אור, אם רובן עובדי כוכבים – אין מברכין עליו (כב); ואם רובן ישראל, או אפילו מחצה על מחצה – מברכין עליו (כג).

^לברכות נ״ג ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(כב) אין מברכין עליו – כיוון שהולכים אחר הרוב, וחוששים שזהו נר המשרת עבודה זרה.

(כג) מברכין עליו – גם במקרה של מחצה על מחצה, משום שדי בכך שהנר ישרת גם יהודים.

סעיף ח

^מאור היוצא מהעצים ומהאבנים – מברכין עליו, אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו (כד).

^מפסחים נ״ד ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(כד) אין מברכין עליו – כפי שראינו בהקדמה לסימן, הברכה במוצאי שבת עניינה שהאש נבראה במוצאי שבת, ולכן מברכים על כל נר שעשוי להאיר. במוצאי יום הכיפורים טעם הברכה הוא שאסור היה במשך היום להשתמש בנר, ולכן מברכים רק על נר שאסור היה להשתמש לאורו ביום הכיפורים. 

סעיף ט

^נגחלים שבוערות כל כך שאילו מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק – מברכין עליהם (כה), והוא שעשוים להאיר (כו).

^נברכות נ״ג ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(כה) מברכין עליהם – משום שבמצב כזה הן נחשבות ללהבה.

(כו) שעשוים להאיר – תנאי זה קיים בכל אור שמברכים עליו "מאורי האש", כפי שיתבאר בסעיפים יא-יב.

סעיף י

^סאור של כבשן בתחלת שריפת הלבנים – אין מברכין עליו, שאז אינו עשוי להאיר; ואחר שנשרפו – אז עשוי להאיר ומברכין עליו (כז).

^סברכות נ״ג ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(כז) ומברכין עליו – העיקרון התבאר בסעיף הקודם, שמברכים רק על אור שעשוי להאיר. ומציאות לבני הכבשן אינה שכיחה היום.

סעיף יא

(כח) נר בית הכנסת (כט), ^עאם יש שם אדם חשוב מברכין עליו, ואם לאו אין מברכין עליו (ל); ^פויש אומרים בהיפך (לא). ^צואם יש שמש שאוכל שם – מברכין עליו, והוא שלא תהא לבנה זורחת שם (לב).

^עברכות נ״ג לפירוש התוס׳ בשם ר״ח. 

^פלפירוש רש״י שם. 

^צשם בגמרא.

שולחן ערוך כפשוטו

(כח) הקדמה לסעיף – אין מברכים אלא על נר שהודלק במטרה להאיר. בפרטי דין זה עוסקים סעיף זה והסעיף הבא.

(כט) נר בית הכנסת – הנרות שהיו מדליקים בזמנם בבית הכנסת. ויש לגביהם ספק, האם תכליתם הייתה להאיר או רק לכבוד בית כנסת, ונחלקו בכך הדעות.

(ל) אין מברכין עליו – לדעה זו סתם נר של בית כנסת בא לכבודו של בית הכנסת, ואין מברכים עליו. אולם כשיש שם אדם חשוב מדליקים כדי להקל עליו את הראייה, ועל נר כזה אפשר לברך.

(לא) בהיפך – לדעה זו סתם נר של בית הכנסת בא להאיר, ומברכים עליו. אולם כשיש שם אדם חשוב מדליקים לכבודו, ולא כדי להאיר, ועל נר זה אין מברכים.

(לב) זורחת שם – בזמנם היו נמנעים מלבזבז כסף על תאורה כאשר הירח היה מאיר, ובמיוחד לא היו מדליקים במקרה כזה למען שמש בית הכנסת; ואם בכל זאת האירו משמע שעשו זאת לכבוד בית הכנסת, ולא לצורך.

סעיף יב

^קאין מברכין על נר של מתים (לג), שאינו עשוי להאיר; הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום, והוציאוהו בלילה בנר – אין מברכין עליו (לד).

^קברכות נ״א ע"ב במשנה ונ״ג ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(לג) נר של מתים – נר שמניחים ליד מיטתו של המת, או שנושאים במסע הלוויה. נר זה תכליתו כבוד המת, ואין הוא בא לצורך תאורה.

(לד) אין מברכין עליו – כיוון שמסתבר שהנר בא לכבוד המת, ולא להאיר את הדרך.

סעיף יג

^רסומא אינו מברך (לה).

^רטור בשם אבי העזרי ושאר פוסקים.

שולחן ערוך כפשוטו

(לה) אינו מברך – הואיל ואינו נהנה מן האור[5].

סעיף יד

^שהיו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור, אחד מברך לכולם (לו).

^שברכות נ״ג ע"א וכבית הלל.

שולחן ערוך כפשוטו

(לו) אחד מברך לכולם – משום "ברוב הדרת מלך". שאף על פי שזו ברכה על ההנאה מהאור, עדיף שאחד מהנוכחים יוציא את השאר בברכתו, כיוון שכך זו ברכה של הציבור.

סעיף טו

^תנר בתוך חיקו (לז) או בתוך פנס (לח) (פירוש: כלי שנותן בו הנר שלא תכבה) או בתוך אספקלריא (לט), רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה (מ), משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת (מא) – אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה (מב).

^תירושלמי ברכות פ"ח ה"ו.

שולחן ערוך כפשוטו

(לז) בתוך חיקו – ואורו אינו נראה, שהרי הוא מכוסה בבגדו.

(לח) בתוך פנס – בתוך כלי אטום, ואורו אינו נראה מבחוץ.

(לט) אספקלריא – הכוונה כאן לעששית, היינו כלי זכוכית ששמים בו את הנר. לדעה זו מברכים רק על אש ישירה, ולא על אש המאירה מבעד למחיצה, אף על פי שהמחיצה שקופה. ויש פוסקים שהתירו באש המונחת בכלי זכוכית. ולעניין נורות חשמל – אם יש בהן חוט להט, לדעת המחבר אין לברך עליהן משום שהן מצויות מבעד לזכוכית, והמתירים בעששית יתירו אף בנורה כזו. אולם הנורות החדשות אין בהן חוט להט, ולכל הדעות אין לברך עליהן.

(מ) ואינו משתמש לאורה – כגון שרחוק מהנר.

(מא) ואינו רואה את השלהבת – היינו שהוא יכול ליהנות מהאור, אך אינו יכול לראות את השלהבת, כגון כשהנר מוסתר מאחורי דבר מה.

(מב) ומשתמש לאורה – וגם מטעם זה נהגו להביט בציפורניים, כפי שראינו בסעיף ג'.

[1]. על פי אגדה המובאת במסכת פסחים נד ע"א: "ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור".

[2]. לכאורה טעם זה מתאים גם לברכה במוצאי שבת, אולם הביאו הבית יוסף רק לעניין מוצאי יום הכיפורים, משום שהדגש הוא על החשש שמא יחשבו העולם שיום הכיפורים דינו כשאר ימים טובים שמותר ליהנות בהם מהאור. הברכה על האור במוצאי יום הכיפורים מדגישה שאינו כשאר ימים טובים.

[3]. יש שביארו שהאור היה יוצא מצפורניו של אדם הראשון, ויש שביארו שעל פי האגדה אדם הראשון היה כולו ציפורניים, ובמוצאי שבת בגלל חטאו הפך בו האור לעור.

[4]. והחידוש בכך הוא שלא גזרו כאן, אף על פי שזה מצב דומה לגוי שהדליק מגוי.

[5]. את ברכת "יוצר אור" שבקריאת שמע מברך הסומא, משום שנתקנה על הנאת העולם מהאור, ואילו ברכת ההבדלה היא על הנאת המברך. ויש חולקים הסוברים שגם בהבדלה הסומא מברך, ואין הלכה כמותם.