סימן רפ"ט – סדר סעודת שחרית של שבת, ובו ב' סעיפים

למדנו בסימנים הקודמים שכחלק ממצוות עונג שבת יש לסעוד שלוש סעודות בשבת. סימן זה דן בסעודה השנייה, הסעודה של היום. סעודה זו חייבת בלחם משנה ופותחת בקידוש, כמו סעודת הלילה; אולם קידוש הבוקר אינו מהתורה, ואין בו ברכה נוספת, אלא ברכת הגפן בלבד. ונהגו להוסיף לפני ברכת הגפן פסוקים שונים העוסקים בקדושת השבת שאינם חלק מעיקר הקידוש, למשל: מזמור "ה' רועי לא אחסר" בתהילים, פסוקי "אם תשיב משבת רגליך" בישעיהו, פסוקי "ושמרו בני ישראל" מפרשת כי-תשא, פסוקי "זכור את יום השבת" מעשרת הדברות שבשמות, ועוד. כל אחד לפי מנהגו.

סעיף א

^איהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה, כמו בסעודת הלילה (א). ^בויברך על היין 'בורא פרי הגפן', והוא נקרא 'קידושא רבה' (ב). ^גואחר כך יטול ידיו (ועיין לעיל סי' רע"א סעיף י"ב בהג"ה) (ג). ^דויבצע על לחם משנה כמו בלילה, ויסעוד (ד). ^הוגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה (ה), ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ^וומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה – מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש (ו). הגה: ועיין לעיל כל דיני קידוש סימנים רע"א-רע"ג.

^אטור.  

^בפסחים ק״ו ע"א בעובדא דרב אשי.  

^גרמב״ם בפרק כ״ט ה״י.  

^דשבת קי״ז ע"ב.

^הרמב״ם שס.  

^וטור בשם אביו הרא״ש.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) כמו בסעודת הלילה – משום שאנו מצווים על כבוד השבת לאורך השבת כולה.

(ב) קידושא רבה – תרגום: הקידוש הגדול. אף על פי שעיקרו ברכת הגפן בלבד, ולמעשה הוא קידוש קטן, כינוהו כך כדי להחשיבו.

(ג) רע"א סעיף יב' בהג"ה – גם בבוקר, כמו בסעודת ליל שבת, דעת הרמ"א היא שעדיף ליטול ידיים לפני הקידוש. והספרדים ורוב האשכנזים אינם נוהגים כך.

(ד) ויסעוד – ונזכיר שראינו (בסימן רע"א סעיף ד) שסעודת יום השבת צריכה להיות מכובדת יותר מסעודת ליל שבת, כיוון שעיקר עונג  שבת הוא ביום.

(ה) במקום סעודה – הלכות לחם משנה התבארו בסימן רע"ד, והלכות "קידוש במקום סעודה" בסימן רע"ג. דיני הלכות אלו בבוקר השבת הם כדינן בליל שבת.

(ו) חובת קידוש – עניין הטעימה לפני מוסף התבאר בסימן רפ"ו סעיף ג. ולפני שחרית מותר לשתות מים, אבל כמו בכל בוקר אין לטעום עוגות קודם התפילה, אלא אם כן הוא חולה או רעב. וראה לעיל סימן פ"ט סעיף ג.

סעיף ב

^זבמקום שאין יין מצוי (ז) הוו שֵכר ושאר משקין, חוץ מן המים, חמר מדינה (ח) ומקדשין עליו (ט). ^חואם אין לו שכר ושאר משקין, אוכל בלא קידוש (י).

^זציינתיו לעיל בסי׳ רע״ב אות ט׳.  

^חהמגיד משנה שם, והרא״ש בתשובה.

שולחן ערוך כפשוטו

(ז) שאין יין מצוי – לדעת המחבר, במקום שיש בו יין או מיץ ענבים אין לקדש אלא עליהם. לכן לשיטתו סעיף זה אינו שכיח היום, ויש לקדש על דבר שברכתו "הגפן".

(ח) חמר מדינה – כלומר משקה החשוב כיין באותה מדינה.

(ט) ומקדשין עליו – יש הנוהגים שלא כדעת השולחן ערוך והרמ"א, ומתירים לקדש בבוקר על בירה או על משקה חריף. ונראה שמנהג זה מקורו במקומות ובזמנים שהיין לא היה מצוי. וכשאין יין בבית ואין אפשרות לשאול יין משכניו, ינהגו כמנהג זה.

(י) בלא קידוש – בבוקר אין מקדשים על הפת, כפי שניתן לעשות בקידוש הערב (ראה בסימן רע"ב סעיף ט), כיוון שאין ברכה נוספת בקידוש, ולקדש על הפת בבוקר יהיה פשוט לברך ברכת "המוציא". למעשה מי שאין לו יין או משקה חשוב, יכול לכוון בברכת "המוציא" לשם קידוש, ואף לומר את הפסוקים שנוהגים לומר לפני קידוש הבוקר[1]. ואמירת הפסוקים אינה נחשבת להפסק בין נטילת ידיים וברכת "המוציא".

[1]. כיוון שיש ראשונים הסוברים שגם בבוקר אפשר לקדש על הפת. ואף לשיטה שאין זה מועיל אין בכך איסור.