סימן רפ"א – שחרית של שבת, ובו סעיף אחד

סדר הסימנים בשולחן ערוך נקבע על פי הטור. בסימן זה הטור מבאר כמה פרטים ופירושים בתפילת שחרית של שבת, אלא שהשולחן ערוך לא הביא עניינים כאלו בספרו, והשאיר בסימן זה רק פרט הלכתי קטן הנוגע לכריעה שנהגו בתפילת "נשמת". והוסיף לכך הרמ"א כמה ממנהגי תפילת שחרית של שבת.

סעיף א

^אאין לשחות ב'ולך לבדך אנחנו מודים' (א), שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים (ב). הגה: ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבקר' (ג), ואצל שבת נאמר *)'וביום השבת' (ד), דמשמע איחור (ה) (מרדכי רמז שצ"ח). ונוהגין להרבות בזמירות של שבת (ו) כל מקום לפי מנהגו (ז); ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו (ח), מלבד אם לא אמר 'לא־ל אשר שבת' (ט) וכו' מחזירין אותו (י); ויש להאריך ולהנעים בזמירות, ואין למחות במאריך בהם אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה. ומכל מקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם שעה ששית (או"ז), כדלקמן סי' רפ"ח (יא).

^ארבנו יונה ברכות כד ע"א. 

*) אף על גב דגבי קרבן מוסף כתיב, שזמנו כל היום, כבר כתב מהרי״ל ישוב לזה בהלכות שבת מנהגים ל״ז, עיין שם.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) אנחנו מודים – משפט מתפילת "נשמת כל חי", שהיו שבטעות כרעו בו (אולי בגלל הדמיון ל"מודים אנחנו לך" שבתפילת העמידה).

(ב) במקומות שאמרו חכמים – כגון בברכה ראשונה בתפילת העמידה בתחילתה ובחתימתה, וכן בתחילתה ובחתימתה של ברכת "מודים".

(ג) בבוקר – "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר" (במדבר כ"ח, ד).

(ד) וביום השבת – "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם" (במדבר כ"ח, ט).

(ה) איחור – כלומר שבימות החול נקט הפסוק לשון "בוקר", שמשמעו מוקדם, בעוד שבשבת נקט לשון "יום".

(ו) בזמירות של שבת – כלומר בפרקי תהילים המהללים את ה', כתוספת על פסוקי דזמרה הנאמרים בימי חול, וכן בפיוטים. כיום כמעט שאין נוהגים להוסיף פיוטים בתוך תפילות השבת, לבד מ"נשמת כל חי", שאותו נוהגים לומר בכל העדות.

(ז) לפי מנהגו – והטעם לכך, שבשבת אין ממהרים לעבודה, ואפשר להוסיף שבחים לה' יתברך. והמנהג להוסיף פרקי תהילים בפסוקי דזמרה מקובל גם אצל הספרדים.

(ח) אין מחזירין אותו – התפילות שמוסיפים בשבת, כגון התוספות בפסוקי דזמרה או תוספת הפיוטים במקום שנהגו, אינם מעכבים, ואם דילג אינו צריך לחזור.

(ט) לא־ל אשר שבת – זו תפילה הנאמרת בשבת בברכה ראשונה של קריאת שמע.

(י) מחזירין אותו – כיוון שתיקנו חכמים להזכיר את קדושת השבת בברכות קריאת שמע. כתבו הפוסקים שאם בירך את ברכת החול וסיים את הברכה – יצא, ואינו חוזר, אלא משלים את הקטע לאחר תפילת העמידה. וכוונת הרמ"א בדבריו היא שמי שהבחין בטעותו לפני סיום הברכה חוזר ל"לא־ל אשר שבת".  

המאחר לתפילה ולא יספיק לומר גם את פסוקי דזמרה וגם את "נשמת", כתבו פוסקי אשכנז שיאמר "נשמת" וידלג על חלק מפרקי פסוקי דזמרא; ופוסקי ספרד כתבו שעדיף לדלג על "נשמת" ולא על פסוקי דזמרה[1].

(יא) סימן רפ"ח – בתחילתו, שם מבואר שאסור לצום בשבתות ובמועדים אפילו חצי יום, כיוון שהם ימי עונג. לכן יש לסיים את התפילה מספיק מוקדם, כך שיתחילו בסעודה קודם חצות היום. ובמקומות מסוימים שמסיימים בהם להתפלל מאוחר, נהגו לקדש ולטעום לפני מוסף, ויש להם על מה שיסמכו.

[1]. ראו כף החיים אות ז, ובדברי הרב עובדיה יוסף ב"לוית חן" סימן י"ח.