סימן רצ"ז – דיני בשמים להבדלה, ובו ה' סעיפים

הברכה השנייה בהבדלה היא "בורא מיני בשמים", ועניינה להרגיע בבשמים את הנפש המצטערת על צאת השבת. סימן זה עוסק בפרטי ברכת הבשמים.

סעיף א

^אמברך על הבשמים אם יש לו (א), ^בואם אין לו – אין צריך לחזור אחריהם (ב).

^אברכות נ״א ע"ב.  

^בהרא״ש מהא דאור ברכות נ״ג ע"ב ושאר פוסקים.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) אם יש לו – על כל בושם מברכים את הברכה הראויה לו: עצי בשמים, עשבי בשמים או מיני בשמים, כמבואר בסימן רט"ז. וכתבו פוסקי אשכנז שבהבדלה נהגו לברך בכל מקרה "בורא מיני בשמים", שהיא ברכה כללית על מיני הבשמים, משום שההמון אינם יודעים להבחין בין המינים, ויש חשש שמא יטעו בברכה.

(ב) לחזור אחריהם – אבל ישראל קדושים, ומשתדלים לדאוג מראש לבשמים ולקיים את ההבדלה על כל ברכותיה.

סעיף ב

^גאין מברכין על בשמים של בית הכסא (ג), ולא על של מתים (ד) (ודווקא) הנתונים למעלה ממטתו של מת (ה), ולא על בשמים שבמסיבות עובדי עבודת אלילים, דסתם מסיבתן לעבודת אלילים (ו). הגה: ואם בירך על בשמים אלו – לא יצא, וצריך לחזור ולברך על אחרים (ז) (ב"י בשם ארחות חיים).

^גברכות נ״א ע"ב, נ"ב ע"ב ונ״ג ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(ג) של בית הכיסא – דין זה קיים בכלל בברכות הריח (כמבואר בסימן רי"ז סעיף ב), ואינו ייחודי להבדלה. הסיבה לכך היא שמברכים רק על דבר שנועד לתת ריח טוב, ולא על דבר שנועד לסלק ריח רע.

(ד) של מתים – מאותו הטעם, שאין מברכים על בשמים שנועדו לעדן את ריחו הרע של המת.

(ה) למעלה ממיטתו של מת – אין לברך על בשמים הנתונים מעל למיטתו של מת; אולם המונחים בצד רגליו נועדו לתת ריח טוב לאורחים, ועליהם יש לברך את ברכת הריח.

(ו) לעבודת אלילים – ואין ליהנות מחפץ המיועד לעבודה זרה.

(ז) על אחרים – וזו גם דעת המחבר.

סעיף ג

^דשקים מלאים בשמים שמשימים הגוים תוך קנקני היין, אף על פי שמותר להריח בהם אין מבדילין עליהם (ח).

^דהרשב״א בתשובה.

שולחן ערוך כפשוטו

(ח) אין מבדילין עליהם – בשמים אלו מעורבים עם מעט יין גויים, האסור בשתייה. ואין זה ראוי לקיים את המצווה על בשמים כאלו.

סעיף ד

^הנהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר (ט). הגה: ויש אומרים דאין לברך על הדס היבש, דאינו מריח (י), רק על שאר בשמים (טור בשם הר"ר אפרים, ומהר"א מפראג), וכן נהגו במדינות אלו. ונראה לי דיש להניח גם הדס עם הבשמים, דאז עושין ככולי עלמא (יא).

^הטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(ט) כל היכא דאפשר – תרגום: בכל מקום שאפשר; משום שמלבד ריחו הטוב של ההדס, הוא נועד גם למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

(י) דאינו מריח – בוודאי שאין מברכים על דברים שאין בהם ריח כלל, אלא שנחלקו על הדס שיש בו מעט ריח: לדעת המחבר עדיין הוא עדיף, משום חשיבותו בסוכות; ולמנהג שמביא הרמ"א עדיף לקחת צמח אחר שריחו נודף.

(יא) ככולי עלמא – ומכבדים באופן זה את כל הדעות.

סעיף ה

^ומי שאינו מריח (יב) – אינו מברך על הבשמים (יג), אלא אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך (יד), או להוציא מי שאינו יודע (טו).

^וטור לדעתו, ושכן הורה לו אביו הרא״ש.

שולחן ערוך כפשוטו

(יב) שאינו מריח – חסר חוש ריח, תתרן.

(יג) על הבשמים – משום שאינו נהנה מהריח, וברכת הבשמים היא ברכת הנהנין[1].

(יד) שהגיעו לחינוך – בברכות הנהנין יכול להוציא ידי חובה רק מי שיוצא בעצמו, ולכן אינו יכול לברך כדי להוציא את הגדולים. אולם אין חשש ברכה לבטלה כשמברך למטרת חינוך.

(טו) מי שאינו יודע – ההבדלה נחשבת לברכת המצוות, ולכן במקום הצורך יכול להבדיל אף מי שיצא כבר ידי חובתו[2]; וכן בברכת הבשמים, שהיא חלק מההבדלה, יכול גם מי שאינו מריח להוציא אחרים ידי חובתם. היתר זה נאמר דווקא עבור מי שאינו יכול לברך בעצמו, אבל מי שיכול לברך בעצמו – עדיף שיברך על הבשמים בעצמו[3].

[1]. וכך הלכה. ומובא בבית יוסף שיש מי שאומר שאף תתרן יכול לברך על הבשמים, כיוון שהריח טוב לעולם. והאריך בכך בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן כ (מובא בשערי תשובה כאן).

[2]. ראו דברינו בסימן הקודם בהערה 8.

[3]. כדי לצאת גם ידי הדעות שברכת הבשמים בהבדלה אינה נחשבת לברכת המצוות.