סימן רצ"ט – שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ובו י' סעיפים

בסימנים הקודמים למדנו שיש לזכור את יום השבת בכניסתו וביציאתו, וכך לתחום בין הקודש ובין החול. בסימן זה מתבאר שיש להיפרד מן השבת לפני שמתחיל בסעודת חול או במלאכת ימי המעשה.

סעיף א

^אאסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין (א) חוץ ממים (ב), משתחשך (ג) עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק (ד) הגה: אפילו משתייה (ה) (ב"י). ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק (ו). ^בויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה, אבל בודאי חשיכה, אפילו היה יושב ואוכל – פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו (ז). הגה: והמנהג פשוט כסברא הראשונה (ח).

^אפסחים ק״ה ע"א.  

^בסמ״ג מ״ע סימן כ״ט לדעת הרי״ף ומהר״י קולין בשורש צ״ו.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) או שאר משקין – כיוון שביציאת השבת חלה עליו חובת ההבדלה, ועליו לקיים את חובתו לפני שיאכל וישתה.

(ב) חוץ ממים – ששתייתם אינה נחשבת לסעודה[1]. ונראה שאם צריך לכך אפשר להקל אפילו בשתיית משקה חם, כפי שמקלים בשתייתם בבוקר לפני התפילה.

(ג) משתחשך – מלשון המחבר משמע שמותר לשתות ולאכול עד הלילה, כלומר גם לאחר השקיעה, עד לצאת הכוכבים. אולם רבו המחמירים האוסרים כבר מהשקיעה. ואפשר לסמוך על דעת המחבר בשעת הצורך או לצורך מצווה, כגון שעדיין לא אכל סעודה שלישית[2].

(ד) אין צריך להפסיק – אלא ממשיך סעודתו ככל שצריך, שעבורו עדיין לא יצאה השבת.

(ה) אפילו משתייה – הואיל ומי שהתחיל רק לשתות לפני החשיכה אינו יכול להמשיך בכך לאחר מכן, מדגיש הרמ"א שאם התחיל בסעודה של ממש מותר לו להמשיך לשתות כחלק מן הסעודה.

(ו) צריך להפסיק – את שתייתו, עד שיבדיל. כיוון שישיבה לשתייה אינה נחשבת לקביעות.

(ז) וגומר סעודתו – לשיטה זו אין אפשרות להאריך את השבת לאחר צאת הכוכבים, ואם ממשיך לאכול נמצא עושה סעודת חול לפני שהוציא את השבת.

(ח) כסברא הראשונה – להתיר להמשיך לאכול אם התחיל סעודתו מבעוד יום. וכן נוהגים גם הספרדים.

סעיף ב

היו שותים ואמרו 'בואו ונבדיל' (ט), אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה ^גאינם צריך לחזור ולברך (י). ^דויש מי שחולק בדבר (יא).

^גרמב״ם בפ' ד׳ מהלכות ברכות ה״ח.  

^דמהר"י קולון לדעת הרי״ף וסמ״ג.

שולחן ערוך כפשוטו

(ט) בואו ונבדיל – וכאשר רק שותים אין להמשיך ולשתות, כפי שראינו בסעיף א'.

(י) לחזור ולברך – אף על פי שאסורים לשתות כעת מדין הבדלה, אם בכל זאת ישתו באיסור אינם צריכים לברך, אלא סומכים על ברכתם הראשונה. לדעה זו אין באמירת "בואו נבדיל" היסח הדעת מהשתייה, כיוון שאם היו אוכלים – היו מותרים להמשיך את הסעודה באכילה ובשתייה; וכשרק שותים אסורים להמשיך לשתות גם בלי האמירה "בואו ונבדיל", ולכן אין משמעות לאמירתם[3].

(יא) שחולק בדבר – וסובר שבאמירת "בואו נבדיל" הסיחו דעתם מלשתות. וכאמור, להלכה אסור לכתחילה להמשיך ולשתות.

סעיף ג

כשמפסיק להבדיל (יב) ^האינו צריך לברך 'בורא פרי הגפן' על כוס של הבדלה (יג), ^וויש אומרים שצריך (יד).

^הלדעת טור בסי׳ רע״א והרא״ש אפי׳ לדעת הרי״ף .  

^ולדעת מהר"י קולון ואפילו לדברי התוספות.

שולחן ערוך כפשוטו

(יב) כשמפסיק להבדיל – בעת שקבע לשתות יין, או במקרה שאוכל ורוצה להבדיל באמצע הסעודה[4].

(יג) כוס של הבדלה – שהרי כבר בירך 'בורא פרי הגפן' על היין.

(יד) שצריך – משום שההבדלה מהווה הפסק.

סעיף ד

כשהיה אוכל וחשכה, שאמרנו שאין להפסיק – ^זגומר סעודתו, ומברך ברכת המזון על הכוס ואחר כך מבדיל עליו (טו); ^חואם יש לו שני כוסות, מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחר (טז).

^זהרמב״ם שבת בפרק כ״ט הי"ב.  

^חהרב המגיד שם.

שולחן ערוך כפשוטו

(טו) מבדיל עליו – מדובר כאן על מי שמקפיד תמיד לברך ברכת המזון על הכוס, ויש לו כוס אחת בלבד. לכן בסיום סעודה שלישית יברך ברכת המזון עם כוס בידו, יברך על הכוס "בורא פרי הגפן" ולא ישתה ממנה, ומיד יבדיל עליה וישתה ממנה, בלא לברך שוב "בורא פרי הגפן".

(טז) ומבדיל על האחר – משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות, ולכן לכל מצווה יש לייחד כוס משלה. למעשה, מי שרוצה לברך על הכוס בסעודה שלישית ויש לו שתי כוסות, יברך כרגיל על כוס של ברכת המזון ולא ישתה ממנה, ויבדיל על כוס אחרת בלי ברכת "הגפן". וכתבו הפוסקים שטוב להתפלל ערבית לפני הבדלה, ואם עושה כך ישתה מכוס ברכת המזון, ויבדיל כרגיל לאחר ערבית. ולהלכה, כאמור, מי שאינו נוהג תמיד לברך ברכת המזון על הכוס יברך בסעודה שלישית ללא כוס. ובשבע ברכות לחתן ולכלה ישתו את הכוסות מיד לאחר ברכת המזון ושבע הברכות.

סעיף ה

^טטעה ואכל קודם שהבדיל – יכול להבדיל אחר כך (יז).

^טפסחים ק״ה ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(יז) להבדיל אחר כך – ואין אומרים שבאכילתו כבר הוציא את השבת, משום שההבדלה היא חובה בפני עצמה, ואינה מתבטלת אם אכל באיסור.

סעיף ו

^ישכח ולא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל עד סוף יום ג' (יח), ^כויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר (יט). ודוקא 'בורא פרי הגפן' ו'המבדיל בין קודש לחול' (כ), אבל על הנר ובשמים ^לאינו מברך אלא במוצאי שבת (כא). ^מויש מי שאומר דהא דקיימא לן 'טעם מבדיל' (כב), הני מילי היכא דהבדיל בליל מוצאי שבת (כג), אבל אם לא הבדיל בלילה – כיון שטעם שוב אינו מבדיל (כד). הגה: והעיקר כסברא הראשונה (כה) (דברי עצמו). ומי שמתענה שלושה ימים ושלושה לילות ישמע הבדלה מאחרים (כו), ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות (כז) ולקבל אחר כך התענית עליו (ת"ה סי' קנ"ד).

^יפסחים ק״ו ע"א, כרבא לגירסת התוספות והרא״ש.  

^כהרי״ף והגאונים לפי גירסתם.  

^לשם לענין אור, ומכל שכן לבשמים.  

^מטור בשם בה״ג.

שולחן ערוך כפשוטו

(יח) יום ג' – כיוון ששלושת הימים הראשונים בשבוע נמשכים אחר השבת שלפניהם.

(יט) ולא יותר – לדעה זו אין טעם להבדיל באמצע השבוע, לאחר שכבר מצויים בעומק ימות החול. ונפסקה הלכה כדעה הראשונה, שאפשר להבדיל עד יום שלישי.

(כ) בין קודש לחול – כלומר שמי שמבדיל בימים ראשון, שני או שלישי, מברך על הכוס רק את ברכות הגפן וההבדלה.

(כא) אלא במוצאי שבת – שכפי שראינו בסימנים הקודמים, לברכות הנר והבשמים טעמים נפרדים התלויים במוצאי שבת, והן אינן חלק מההבדלה שבין קודש לחול.

(כב) טעם מבדיל – ההלכה שראינו בסעיף הקודם, שאף מי שאכל לפני ההבדלה צריך להבדיל על הכוס.

(כג) בליל מוצאי שבת – תרגום: דברים אלו כאשר הבדיל במוצאי שבת; משום שאם אכל במוצאי שבת לפני שהבדיל אפשר להחשיב את אכילתו כשייכת קצת לשבת (כפי שנראה בסימן הבא, שסעודת מוצאי שבת מלווה את יציאת השבת).

(כד) שוב אינו מבדיל – לדעה זו יכול להבדיל בתחילת השבוע רק אם מעשיו מעידים שעדיין קשור לשבת, ולא אם מתנהג כמו בימי החולין.

(כה) כסברא הראשונה – שבכל מקרה אפשר להבדיל עד יום שלישי. וכך פוסקים למעשה גם הספרדים.

(כו) מאחרים – כיוון שאין חיוב על השומעים לשתות מכוס ההבדלה.

(כז) ולשתות – אולם לא יעשה מלאכה עד צאת השבת.

סעיף ז

^נהמבדיל על היין על שלחנו (כח), אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו (כט) – פוטר היין שבתוך המזון שאין לברך עליו (ל). ^סויש אומרים דלא פטר אלא אם כן נטל ידיו קודם שהבדיל (לא). הגה: ואם הבדיל תחלה, צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש (לב) (תוספות ברכות מ"ב ומרדכי שם).

^נהרא״ש בפרק ו׳ דברכות וריש פרק י' דפסחים.  

^סתוספות ברכות מ״ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(כח) על שולחנו – שמתכוון לאכול מיד לאחר ההבדלה, בדומה לקידוש.

(כט) קודם שנטל ידיו – ונמצא שבירך על הכוס קודם שהתחיל את הארוחה.

(ל) שאין לברך עליו – כיוון שנפטר בברכת "הגפן" שבהבדלה, כשם שכל יין שלפני המזון פוטר את היין שבסעודה, וכשם שברכת "הגפן" שבקידוש פוטרת את היין שבתוך המזון[5].

(לא) קודם שהבדיל – לדעה זו היין שבהבדלה בא לצורך המצווה בלבד. ואמנם הקידוש פוטר את היין שבסעודה, כיוון שהקידוש הוא חלק מן הסעודה ("אין קידוש אלא במקום סעודה"), אולם אין קשר בין ההבדלה לסעודה שלאחריה. לכן ברכת "הגפן" שבהבדלה פוטרת את היין שבסעודה רק אם נאמרה בסעודה עצמה, כלומר לאחר שנטל ידיו.

(לב) מעין שלוש – הרמ"א סובר כדעה השנייה, שכוס ההבדלה שלפני הסעודה אינה חלק מן הסעודה, ולכן פוסק שהמבדיל צריך לברך ברכה אחרונה על יין ההבדלה, ואינו יוצא בברכת המזון שבסוף הארוחה (כמבואר בסעיף הבא). להלכה נוהגים כדעה הראשונה, מדין "ספק ברכות להקל", ולא יברך ברכה אחרונה על יין ההבדלה ואף לא ברכה ראשונה על היין שבתוך הסעודה.

סעיף ח

כשפוטר היין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו (לג), ^עגם אין צורך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה (לד). ואם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו לו יין יותר, והבדיל על אותו כוס ואחר כך לא הביאו לו יותר, ובירך ברכת המזון בלא כוס – ^פיש מי שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה (לה).

^ערא״ש פסחים פרק י'.  

^פטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(לג) לברך עליו – במקרה שהבדיל בתחילת הסעודה, כפי שהתבאר בסעיף הקודם.

(לד) על כוס של הבדלה – היין ששותים בהבדלה נחשב לחלק מן הארוחה, ולכן ברכתו פוטרת את שאר היין שבסעודה, וממילא ברכת המזון פוטרת אותו ואין לברך עליו ברכה אחרונה בפני עצמו.

(לה) של הבדלה – לדעה זו יין ההבדלה נחשב לחלק מהסעודה משום שברכת היין של ההבדלה מכוונת גם ליין שבסעודה. אולם אם לא ישתה יין בסעודתו הרי שיין ההבדלה מנותק מן הסעודה, וממילא ברכת המזון אינה פוטרתו, ויברך ברכה אחרונה לפני הסעודה. לדברי המחבר אם לא בירך לפני הסעודה – יברך באמצע הסעודה או לאחר ברכת המזון, וכתבו הפוסקים שבדיעבד לא יברך, אלא יסמוך על ברכת המזון[6].

סעיף ט

^צאם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה; ואם הביא – פורס עליו מפה ומכסהו, לפי שהוא מוקדם בפסוק (לו), וצריך להקדימו אם לא יכסנו (לז).

^צטור בשם ר״מ מרוטנבורג.

שולחן ערוך כפשוטו

(לו) מוקדם בפסוק – בסימן רי"א למדנו על סדר הקדימה בברכות, הנלמד מן הפסוק "ארץ חיטה ושעורה"… ושם ראינו שהואיל והפסוק בשבח הארץ פותח בחיטה ובשעורה, מי שיש לפניו לחם ויין ורוצה לברך עליהם "המוציא" ו"הגפן", עליו להקדים את ברכת "המוציא".

(לז) אם לא יכסנו – כפי שמכסים את הלחם בזמן הקידוש. וכל זה כשמתכוון לסעוד מיד לאחר ההבדלה, ומוטלות לפתחו שתי הברכות. אבל אם אינו מתכוון לסעוד מיד – אין צורך לכסות את הלחם, כיוון שאין כאן דין קדימה בברכות.

סעיף י

^קאסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל (לח). ^רואם הבדיל בתפלה – מותר, אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס (לט). ^שואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה, אומר: 'המבדיל בין הקודש ובין החול' (מ) בלא ברכה, ועושה מלאכה (מא). הגה: וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה (מב), יש ללמדן שיאמרו 'המבדיל בין קודש לחול' קודם שיעשו מלאכה (כל בו). ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה (מג) (רבינו ירוחם), ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל 'ברכו' (מד), אבל העיקר כסברא ראשונה (מה).ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (מו) (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה. ועיין לעיל סימן רס"ג (סעיף יז), מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחֵר שהבדיל לעשות לו מלאכה (מז).

^קשבת ק״נ ע"ב.  

^רטור בשם רב עמרם ורש״י שם, והרב המגיד בשם הגאונים ושכן הסכימו האחרונים ושאר פוסקים.  

^ששבת ק״נ ע"ב לפירוש רש״י.

שולחן ערוך כפשוטו

(לח) קודם שיבדיל – כהיכר לכך שהוא מלווה את השבת בצאתה לפני שמתחיל את מלאכתו.

(לט) על הכוס – כלומר שדי באמירת ההבדלה כדי להוציא את השבת. וכמובן שבנוסף יש לקיים את תקנת חכמים ולהבדיל על הכוס.

(מ) ובין החול – גם לדעת המחבר צריך לומר את המשפט השלם "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אלא שקיצר בדבריו.

(מא) ועושה מלאכה – שכאמור, די באמירת מילות ההבדלה בפיו כדי להתיר עשיית מלאכה.

(מב) שאינן מבדילין בתפילה – משום שאינן נוהגות להתפלל ערבית[7].

(מג) אין צריך לזה – לדעה זו אין לעשות את מלאכות החולין שיש בהן טרחה קודם שיבדיל, אולם אין איסור גורף על כל הדברים האסורים בשבת.

(מד) שאמרו הקהל ברכו – היינו שקודם התפילה מדליקים נרות בבית הכנסת כדי שיהיה אור למתפללים, ועושים כן בלא להבדיל כלל.  

(מה) כסברא ראשונה – לאסור קודם הבדלה כל מלאכה. וכן הסכמת הפוסקים, ואין לסמוך על המקלים, אלא יש לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" לפני שעושה כל מלאכה.

(מו) יתרפא מכל תחלואיו – מנהג עתיק זה קישר בין חסידותה של מרים לשאיבת המים במוצאי שבתות. וכיום, שכבר איננו שואבים מים מן הבאר, יש ללמוד מכך ללכת בדרכי מרים ומסירותה לאחיה הקטן, ויש בהליכה בדרך החמלה כדי לזכות לרפואה שלמה.

(מז) לעשות לו מלאכה – הרמ"א פסק שם להתיר. וגם המחבר מסכים להיתר זה.

[1]. ולפני קידוש ליל שבת אסור לשתות אפילו מים (רע"א, ד), כיוון שחיובו מהתורה. לעומת זאת חיוב ההבדלה לפוסקים רבים הוא מדרבנן (ואם הבדיל בתפילה, לכל הדעות אינו אלא מדרבנן); ועל כן הקלו בו בשתיית מים, שהם חיי נפש ואין בשתייתן חשיבות.

[2]. זו מחלוקת ראשונים שהובאה בבית יוסף. וכתב הביאור הלכה (ד"ה "משתחשך"): "דמעיקר הדין אין להקל בספק חשכה, וכן מוכח בב"י להמעיין בו", ולא ביאר מנין לו. ונראה לי שלמד זאת מכך שהבית יוסף הביא בסוף דבריו את דברי מהר"י קולון שמחמיר, מכאן הבין שפסק הב"י כמותו. אולם מאחר שבבית יוסף הביא את המחלוקת, ובשולחן ערוך כתב בפירוש "משחשיכה", קשה לומר שלא הכריע כמקלים. וגם הביאור הלכה במסקנתו שם מקל במקום הדחק, ובמשנ"ב ס"ק א' מתיר לאכול אחרי השקיעה אם עדין לא אכל סעודה שלישית. ועוד יש להעיר שזהו ספק בדין שכולו מדרבנן, לכן יש מקום לסמוך על המקלים.

[3]. הסברנו על פי דברי הבית יוסף כאן, וכך הבין בהערות איש מצליח על המשנה ברורה. ויש אחרונים שהסבירו את כל הסעיף במקרה שגם אכלו; יעויין למשל במשנה ברורה כאן.

[4]. אף על פי שאין הוא חייב להבדיל באמצע סעודתו, כפי שראינו בסעיף א.

[5]. ברכות פרק ו' משנה ה, ונפסק בסימן קע"ד סעיף ד (ושם גם הובאה המחלוקת בדין ההבדלה).

[6]. כך פסק המשנה ברורה ס"ק כט, וכך היא גם דעת כף החיים אות מז.

[7]. למדנו בהלכות תפילה שמעיקר הדין נשים חייבות בתפילת עמידה בשחרית ובמנחה, אולם תפילת ערבית מעיקרה היא רשות. ואמנם הגברים קיבלו עליהם להתפלל ערבית, אך לא הנשים.