סימן רפ"ו – דיני תפילת מוסף בשבת, ובו ה' סעיפים

תפילות העמידה בשחרית ובמנחה בכל יום הן כנגד עולת התמיד שהוקרבה בבית המקדש, כבש אחד בבוקר וכבש שני בין הערביים. בשבתות ובימים טובים נוספה על עולת הבוקר קרבן הנקרא "מוסף", וכנגדו תיקנו חכמים תפילת עמידה נוספת בימים אלו. בתפילה זו שבע ברכות, כשאר תפילות השבת והחג: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות הן הברכות הרגילות בכל עמידה, וברכה אמצעית שתוקנה היא הזכרת בית המקדש והזכרת קרבן מוסף. סימן זה עוסק בדיני תפילת מוסף.

סעיף א

^אזמן תפלת מוסף – מיד אחר תפלת השחר, ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות (א). ^בואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע, ואף על פי כן יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום (ב). ^גואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה – אין לה תשלומין (ג). ^דויש בה נשיאות כפים (ד). הגה: ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית, יצא (ה) (אוהל מועד וב"י בשם הרשב"א ברכות כ"ח).

^אתוספות והרא״ש ור׳ יונה ריש פרק ד דברכות כ"ו ע"א, ורמב״ם בפרק ג׳ מהל׳ תפילה ה״ה.  

^בברכות כ״ח ע"א כרבי יוחנן וכרבי יהושע בן לוי.  

^גטור בשם רשב״ם, ותוספות ורא״ש ורבינו יונה בפרק ד׳ דברכות.  

^דתענית כ״ו ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) שבע שעות – זמניות. כיוון שבבית המקדש נהגו להקריב קרבן מוסף עד זמן זה.

(ב) שזמנה כל היום – כיוון שקרבן מוסף מעיקר הדין זמנו כל היום, אם לא הספיקו להקריבו.

(ג) אין לה תשלומים – בסימן ק"ח למדנו שהמפסיד תפילה בשוגג יכול להשלימה בתפילה שאחריה. אולם מי שלא התפלל תפילת מוסף עד סוף היום אין לו תשלומים.

(ד) נשיאות כפיים – בתפילת שחרית ומוסף נושאים הכהנים כפיהם בברכה האחרונה שבחזרת העמידה, ובתפילת מנחה לא. ומבארת הגמרא את טעם הדבר, שאין לשאת כפיים בתפילה שרגילים להתפלל לאחר ארוחה, שמא שתו הכהנים יין בסעודה זו, והשותה רביעית יין אסור בנשיאת כפיו. ואף שנראה בסעיף ג' שמותר לטעום לפני תפילת מוסף, אין סועדים לפניה סעודה של ממש, ולכן נושאים בה כפיים.

(ה) יצא – אולם לכתחילה יש להקדים תפילת שחרית, כיוון שאת קרבן מוסף הקריבו לאחר קרבן התמיד.

סעיף ב

^הכל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין, בין אם יש צבור בעיר או לא (ו). הגה: ואחר כך חוזר השליח ציבור התפלה כמו בשאר תפלות (ז) (ב"י בשם שבולי הלקט).

^הברכות ל׳ ע"א.

שולחן ערוך כפשוטו

(ו) או לא – במשנה מופיעה דעה שמתפללים מוסף רק במקום שיש בו מנין וציבור. אולם להלכה לא נפסק כדעה זו.

(ז) כמו בשאר תפילות – וכך נוהגים ברוב המקומות. ויש קהילות שבהן מתפלל החזן מוסף בקול והקהל מתפלל עמו בלחש, וטעמם שבסוף התפילה הארוכה קשה לציבור להתרכז, ונוצר זלזול בתפילה. ובכל מקום שאפשר, ראוי לעשות מאמץ ולתקן תפילה וחזרה כראוי, כעיקר תקנת החכמים.

סעיף ג

^ומותר לטעום קודם תפלת המוספין, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט, אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב (ח); אבל סעודה אסור.

^וברכות כ״ח ע"א ודלא כרב הונא.

שולחן ערוך כפשוטו

(ח) לסעוד הלב – ויש לקדש קודם שטועמים. ויש פוסקים שהתירו טעימה קלה זו לפני קידוש, אם הוא רעב או חולה ומתקשה להתפלל מוסף בלא לטעום, ואין באפשרותו לקדש.

סעיף ד

^זהיו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד שש שעות (ומחצה (ט). טור) שהוא זמן תפלת מנחה – צריך להתפלל של מנחה תחלה, ואחר כך של מוסף (י). הגה: ומיהו אם הקדים של מוסף – יצא (יא) (ב"י בשם הרשב"א). ^חויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה (יב), אבל אם אין צריך עתה להתפלל מנחה (יג) – יכול להקדים של מוסף (יד). הגה: ומיהו אם הגיע זמן מנחה קטנה, יתפלל מנחה תחלה (טו) (ר' יונה והרא"ש בשם ירושלמי). ^טויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו (טז).

^זברכות כ"ח ע"א וכת״ק.  

^חתוספות ורא״ש שם בשם הר״י, ור׳ יונה והרשב״א.  

^טטור בשם הרמב״ם פרק ג׳ מהל׳ תפילה הי״א.

שולחן ערוך כפשוטו

(ט) שש שעות ומחצה – זמן תפילת מנחה הוא חצי שעה אחרי חצות, כלומר שש שעות זמניות וחצי לאחר הזריחה. לכן אם נמשכה תפילת שחרית עד זמן זה, מוטלת עלינו כעת חובת שתי תפילות: מוסף ומנחה.

(י) ואחר כך של מוסף – אף על פי שבדרך כלל אנו מקדימים את תפילת מוסף, לדעה זו כשהגיע זמן מנחה יש להקדימה. זאת משום הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", שפירושו שכאשר לפנינו שתי מצוות שיש לקיימן, נקדים את המצווה הרגילה והתדירה, ורק אחר כך נקיים את המצווה הפחות שכיחה.

(יא) יצא – משום שהסדר הוא לכתחילה, ואינו מעכב.

(יב) עד שיתפלל מנחה – בסימן רכ"ב סעיף ב' למדנו שלשיטת המחבר גם בימות החול אסור להתחיל סעודה החל מזמן מנחה גדולה קודם שיתפלל מנחה. ולדעה זו אם הגיע חצות וחצי, אסור לאכול עד שיתפלל מנחה ומוסף. אולם ראינו שם שהרמ"א חולק, ואומר שהאיסור לשבת בסעודה הוא רק ממנחה קטנה, והבאנו שם שהלכה למעשה גם הספרדים נוהגים בכך כדברי הרמ"א.

(יג) אין צריך עתה להתפלל מנחה – כגון שאינו רוצה לסעוד כעת.

(יד) יכול להקדים של מוסף – מותר לו להתפלל כעת מוסף, ומאוחר יותר יתפלל מנחה.

(טו) מנחה תחילה – אולם אין זה שכיח שיתעכבו בשחרית עד זמן מנחה קטנה.

(טז) שלא יטעו – לדעה זו אין לשנות בציבור את הסדר הרגיל, כדי שלא יראו הציבור שמקדימים מנחה למוסף, ויבואו לטעות ולעשות כך גם שלא הגיע זמן מנחה. למעשה כך המנהג בציבור, שאין משנים את הסדר הרגיל. והמתפלל ביחידות יקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף.

סעיף ה

^יבשבת ויום טוב אין אומרים 'ברכו' אחר קדיש בתרא (יז) (ועיין לעיל סימן קל"ג) (יח).

^יריב״ש בתשובה.

שולחן ערוך כפשוטו

(יז) קדיש בתרא – בסימן קל"ג למדנו שתיקנו "ברכו" נוסף בסוף התפילה עבור המאחרים, אולם ביום שיש בו קריאת התורה, שמעו המאחרים "ברכו" בקריאת התורה. וביארנו שם שעל אף דברי השו"ע והרמ"א, יש הנוהגים לומר תמיד "ברכו" בסוף התפילה, כמנהג האר"י.

(יח) סימן קל"ג – שם הובא דין זה באותן המילים, והרמ"א הוסיף שם את הטעם שהבאנו כאן.