סימן רצ"ו – דיני הבדלה על היין, ובו ח' סעיפים

בהבדלה ישנן ארבע ברכות, והקדישו הטור והמחבר סימן אחד לכל ברכה. סימן זה דן בברכת היין, והסימנים הבאים דנים בברכות הבשמים, הנר וההבדלה. ברכות הבשמים והנר אינן מעכבות, ואילו ברכת היין היא עיקרית, ובלעדיה אי אפשר לומר את ברכת ההבדלה.

סעיף א

^אסדר הבדלה: יין, בשמים, נר, הבדלה; וסימנך יבנ"ה (א). ^בוצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום (ב). הגה: ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית: 'הנה א־ל ישועתי' וגו', 'כוס ישועות אשא' וגו', 'ליהודים היתה אורה' וגו', לסימן טוב (ג) (ד"מ). ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר (ד) (ירושלמי ברכות, הביאו הטור בסי' רצ"ט). ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ (ה), קודם שסיים 'בורא פרי הגפן', כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה, דאמרינן: 'כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה', ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע. גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב המצוה (ו) (ד"ע).

^אברכות נ״ב ע"ב וכרבי יהודה אליבא דבית הלל.  

^בפסחים ק״ה ע"ב בענין כוס של ברכה, וה״ה להבדלה. ועיין סימן קפ״ב מדיני כוס פגום.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) יבנ"ה – ראשי תיבות של יין בשמים נר הבדלה.

(ב) פגום – היינו ששתו כבר מאותה הכוס.

(ג) לסימן טוב – בששת ימי המעשה. ומנהג הספרדים לומר נוסח אחר לסימן טוב, כמובא בסידורים.

(ד) בכוס ובנר – כלומר שיסתכלו עליהם, כדי לחבר את ברכות היין והנר לברכת ההבדלה.

(ה) על הארץ – או על הצלחת; וגם זה מסימני הברכה, שהשפע רב כל כך עד שהיין נשפך.

(ו) חיבוב המצווה – נוהגים בהבדלה מנהגים שונים לחיבוב המצווה, משום שההבדלה מוציאה אותנו מקדושת השבת, ואחד מתפקידיה לעודד אותנו להמשיך ולהתחבר למצוות גם בעולם החול.

סעיף ב

^גואין מבדילין על הפת (ז), ^דאבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה (ח), והוא הדין לשאר משקין (ט) חוץ מן המים. הגה: וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שכר (י) (אבודרהם). ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, משום דחביב עליו (יא). וביום טוב שחל להיות במוצאי שבת, שיש בו קידוש שהוא נאמר על הפת, ^היש אומרים שאגב הקידוש מבדילין גם כן עליו (יב); ^וויש אומרים שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על השכר (יג). הגה: והסברא [האחרונה] עיקר.

^גטור בשם סדר רב עמרם ותוספות.  

^דפסחים ק״ז ע"א מעובדא דאמימר.  

^הטור בשם הגאונים.  

^וטור בשם אביו הרא״ש.

שולחן ערוך כפשוטו

(ז) על הפת – חכמים התירו לקדש בליל שבת על הלחם, כיוון שהקידוש הוא חלק מסעודת השבת; אבל את ברכת ההבדלה אין לומר אלא על הכוס, שהרי אין ההבדלה קשורה לסעודה.

(ח) חמר מדינה – מיץ ענבים דינו כיין, ואפשר להבדיל עליו לכתחילה. השיכר, שיזכירו המחבר להלן, הוא משקה אלכוהולי המופק מהתססת דגן או פירות; בירה, למשל, נחשבת לשיכר. ודינו שאפשר להבדיל עליו במקום ששתייתו נפוצה.

(ט) לשאר משקים – הכוונה למשקים אלכוהוליים החשובים ושכיחים באותו מקום. פוסקי זמננו נחלקו אם אפשר להבדיל בשעת הדחק על משקים כמיצי פירות, קוקה קולה, חלב, תה או קפה[1]. ונראה שנטיית הפוסקים הספרדים לאסור אף בשעת הדחק[2], ונטיית הפוסקים האשכנזים להתיר בשעת הדחק[3]. ובמקומנו, שבנקל אפשר למצוא יין, מיץ ענבים או בירה, יש להתאמץ שלא לסמוך על שיטות מקלות.

(י) מעל שיכר – ואפשר לתקן בקלות את פגימת היין על ידי הוספת מעט מים, כמבואר בסימן קפ"ב סעיף ו.

(יא) דחביב עליו – היות שהבירה חביבה במיוחד על מי שרגיל בה ולא שתה אותה בפסח במשך שבוע. הרמ"א מתייחס כאן למקומות שבהם גרו היהודים בין הגויים, וקנו מהם חמץ מיד במוצאי פסח; אולם אצלנו החמץ אינו מצוי בהבדלה במוצאי שביעי של פסח.

(יב) גם כן עליו – אף על פי שבהבדלה רגילה אין מבדילים על הלחם, כאן הואיל ומותר לקדש על הלחם מצטרפת גם ההבדלה לקידוש. לדעה זו ההבדלה נגררת אחר הקידוש, ולכן מותר לומר את שניהם על הפת.

(יג) שניהם על השיכר – לדעה זו אין לקדש על הפת בליל יום טוב שחל במוצאי שבת, משום שאין להבדיל על הפת; ולכן מי שנמצא במקום שאין יין מצוי – יקדש ויבדיל על השיכר. הלכה למעשה, למדנו בסימן רע"ב שההיתר לקדש על שיכר קיים רק במקום שאין בו יין, ומי שבמקרה נגמר לו היין צריך לחזר אחריו, ולא לסמוך על היתר זה.

סעיף ג

אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין, ^זיש אומרים שמותר לו לאכול, ^חויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר – לא יאכל עד למחר שיבדיל (יד). ^טואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו, ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דברכת המזון טעונה כוס (טו). ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס (טז), לא יאכל עד שיבדיל (יז). ^יומיירי שכוס זה לא היה בו אלא רביעית בצמצום, וכבר היה מזוג כדינו שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתייה, שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה ושותה ממנו מעט ומוסיף עליו להשלימו לרביעית, ומברך עליו ברכת המזון (יח).

^זתוס׳ ברכות נ״ב ע"א לחד תירוצא הא דאמימר פסחים ק״ז ע"א, ורבינו יונה ברכות כ"ג ע"ב, והאגור בשם שבולי הלקט.  

^חהרא״ש בשם ר״י, והתוס׳ ברכות נ״ב ע"א, ור׳ יונה לדעת הגאונים.  

^טפסחים ק״ה ע"ב לתירוץ ר״י, הביאו הרא״ש שם.  

^יהרא״ש ריש פ״ח דברכות.

שולחן ערוך כפשוטו

(יד) עד למחר שיבדיל – בגמרא מסופר על האמורא אמימר, שהמתין ולא אכל עד שהבדיל למחרת. יש שלמדו מהתנהגותו הלכה, שמי שלא הבדיל על הכוס אסור לו לאכול עד שיבדיל למחרת, ויש שאמרו שהתנהגותו הייתה מנהג חסידות, ואין לחייב כל אדם לצום עד למחרת. להלכה, מי שאין לו יין או שיכר ויהיה לו מחר, לכתחילה טוב שלא יאכל; אבל אם קשה לו מותר לסמוך על הדעה המקלה, כמו בשאר ספקות דרבנן.

(טו) טעונה כוס – למדנו בתחילת סימן קפ"ב שנחלקו בכך הפוסקים. לדעה שברכת המזון חייבת כוס יין, מי שיש לו רק כוס אחת צריך לברך עליה הן ברכת המזון והן את ההבדלה; אולם אין הלכה כשיטה זו.

(טז) דאינה טעונה כוס – וכך מנהגנו היום[4].

(יז) עד שיבדיל – כלומר שיבדיל כרגיל על הכוס, שהלא אין חובת כוס בברכת המזון.

(יח) ברכת המזון – וכך לשיטה המחייבת כוס בברכת המזון יכול הן להבדיל על הכוס לפני האוכל, והן לברך את ברכת המזון על הכוס.

סעיף ד

^כמי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה – יקנה להבדלה, משום דקידוש אפשר בפת (יט).

^כטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(יט) אפשר בפת – אמנם הקידוש חשוב מההבדלה, ובכל זאת מי שיש לו רק כוס אחת ישמור אותה להבדלה, משום שאפשר לקדש בליל שבת על הלחם[5], ואילו ברכת ההבדלה נאמרת על הכוס בלבד.

סעיף ה

^לאם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה, נר חנוכה קודם (כ).

^למהא דשבת כ״ג ע"ב לענין קידוש היום.

שולחן ערוך כפשוטו

(כ) נר חנוכה קודם – כיוון שהבדלה אומרים גם בתפילת העמידה, ואילו את מצוות נר חנוכה יפסיד לחלוטין אם לא יקנה בעבורה נר.

סעיף ו

^מאומר הבדלה מיושב (כא). הגה: ויש אומרים מעומד (כב) (אגודה וכל בו ואגור), וכן נוהגין במדינות אלו (כג). ^נואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין (כד), ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס, ומחזיר היין לימינו.

^מתוספות ברכות מ״ג ע"א.  

^נמרדכי בשם ראבי״ה מהא דברכות מ״ג ע"ב וכבית הלל.

שולחן ערוך כפשוטו

(כא) מיושב – לדעה זו, כשאדם מוציא את חברו בברכה עדיף שישב, משום קביעות הברכה[6].

(כב) מעומד – בלשון הראשונים: "לכבוד המלך שאנו מלוין אותו". לשיטה זו עצם ההתכנסות לצאת ידי הברכה יחד די בה כדי להיחשב כקביעות.

(כג) במדינות אלו – הלכה למעשה נחלקו בכך המנהגים, וכל אחד יעשה כמנהגו. וכשאין מנהג, הספרדים יאמרו בישיבה, והאשכנזים בעמידה.

(כד) ומברך על היין – ביד ימין יאחז במה שמברך עליו, וביד שמאל יחבר בין ברכת הבשמים לברכת היין.

סעיף ז

^סאפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת, אם נתכוונו שלא לצאת מבדילים בבית (כה).

^סב״י לדעת הר״ן בסוף פ״ג דר״ה.

שולחן ערוך כפשוטו

(כה) מבדילים בבית – יש אמרים שהשומע הבדלה בבית הכנסת והתכוון לצאת ידי חובתו אינו יכול כעת להוציא אחרים בביתו[7]. לכן מי ששומע הבדלה בבית הכנסת ורוצה להוציא אחרים בביתו, עליו להתכוון בהבדלה הראשונה שלא לצאת ידי חובה. ואם אב המשפחה שמע הבדלה בבית הכנסת ויצא בה – עדיף שבני ביתו יבדילו לעצמם; ואם אינם יודעים או שאינם רוצים להבדיל, יכול הוא לחזור ולהבדיל ולהוציאם ידי חובתם[8].

סעיף ח

^ענשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש (כו), ^פויש מי שחולק (כז). הגה: על כן לא יבדילו לעצמן (כח), רק ישמעו הבדלה מן האנשים (כט).

^ער' יונה.  

^פספר ארחות חיים.

שולחן ערוך כפשוטו

(כו) שחייבות בקידוש – לדעה זו נשים חייבות בכל מצוות השבת, וההבדלה בכללן, שאף היא נלמדת מן הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו".

(כז) ויש מי שחולק – לדעה זו ההבדלה אינה חלק ממצוות השבת, אלא היא מצווה מדברי חכמים שעניינה כניסה לימות חול, וממילא נשים פטורות ממנה, ככל המצוות התלויות בזמן. ההלכה נפסקה כדעה הראשונה, ולכן גם נשים אסורות בעשיית מלאכה עד שיבדילו או יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול"; וכן אסורות אף הנשים לאכול עד שיבדילו על הכוס. 

(כח) לעצמן – משום שלדעה שהן פטורות יש כאן ברכה לבטלה. והלכה זו נאמרה רק אם הן יכולות לצאת ידי חובתן בשמיעה מגבר, אבל אם לא – יבדילו לעצמן, שכאמור העיקר להלכה שנשים חייבות בהבדלה[9].

(כט) מן האנשים – לכן אדם ששומע הבדלה בבית הכנסת ואשתו בבית, טוב שיכוון בבית הכנסת שלא לצאת ידי חובה, כפי שהסברנו בסעיף הקודם.

[1]. ראו למשל ילקוט יוסף שבת א' רע"ב טו, ובהערות שם.

[2]. ראו למשל שערי תשובה ס"ק א בשם הברכי יוסף, וכף החיים הביא דבריו להלכה אות כ'; יביע אומר ח"ג סימן יט.

[3]. ראש המקלים הוא הערוך השולחן (רעב סעיף יד), שהתיר בשעת הדחק; וראו דברי האגרות משה (ח"ב סימן ע"ה) שלא להתיר אלא בשעת הדחק ממש.

[4]. ראו סימן קפ"ב סעיף א', ודברינו שם ס"ק ז.

[5] שכיוון שהקידוש קשור לסעודה, תיקנו חכמים שאפשר לומר את ברכת "מקדש השבת" גם על הפת, כפי שראינו בסימן רע"ב סעיף ט.

[6]. אולם ברכת המצוות נאמרת בעמידה.

[7]. משום שיש אומרים שהבדלה אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח, ולשיטה זו מי שיצא כבר אינו מוציא אחרים. ועוד, שאם מוציא רק נשים, מבואר בסעיף הבא שיש אומרים שנשים פטורות מהבדלה, ולשיטתם אין להבדיל שנית אם אין שם גבר שיוצא בכך ידי חובתו.

[8]. משום שלהלכה נשים חייבות בהבדלה, כדעה הראשונה שהובאה בשולחן ערוך. ולהלכה הבדלה נחשבת כברכת המצוות, כקידוש, ולכן במקום הצורך יכול אף מי שאינו מחויב בה להוציא בה ידי חובה. עיין יביע אומר חלק ג' סימן כג.

[9]. הב"ח נתן לכך טעם נוסף, והוא שהרמ"א פוסק שנשים יכולות לברך גם על מצוות עשה שהזמן גרמן.