סימן ר"צ – בשבת ישלים מאה ברכות בפירות, ובו ב' סעיפים

בסימן זה נדון בשני חיובים החלים ביום השבת לאחר הסעודה: עונג שבת ולימוד תורה. בנוסף לשלוש סעודות השבת, טוב להרבות בשבת בפירות ומגדים. כמו כן יש מצווה להקדיש זמן ללימוד, כדברי חז"ל: "אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם, ויכולין לעסוק בך"[1].

סעיף א

(א) ^אירבה בפירות ומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות. הגה: ואם רגיל בשינת צהרים – אל יבטלנו, כי עונג הוא לו (ב) (טור).

^אמנחות מ״ג ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) הקדמה לסעיף – בסימן מ"ו סעיף ג למדנו שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. בכלל מאה הברכות נמנות כל הברכות שאדם מברך במשך היום: ביום חול יש תשע-עשרה ברכות בתפילת העמידה, וכשמוסיפים את ברכות השחר, ברכות קריאת שמע וברכות הנהנין מגיעים בקלות למאה ברכות. אולם בשבת בעמידה יש רק שבע ברכות, וקשה יותר להגיע למאה ברכות. להשלמת מניין הברכות מציע המחבר להוסיף בשבת ברכות הנהנין על פירות ומגדים, שהלוא מצווה לענג את השבת, ולכן דרך זו היא המועדפת להוספת ברכות.

הפוסקים דנו כיצד אפשר להרבות בברכות אלו בלי לברך ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה, שאלו לא הותרו כדי להגיע למאה ברכות. למעשה יש להקפיד שלא לברך ברכה שאין מחויבים בה, ולתת רווח בין אכילה לאכילה. ואם אינו יכול להרבות בברכות הנהנין, יסמוך על מה שראינו בסימן רפ"ד סעיף ג, שאפשר לצרף את אמירת האמן שלאחר ברכות התורה וההפטרה לחשבון מאה הברכות, שכן אמירת האמן נחשבת קצת כאמירת הברכה.

(ב) עונג הוא לו – ובמיוחד שלעתים מצטברת בשבת עייפות מששת ימי המעשה, והשינה הנוספת בשבת היא בכלל מצוות עונג שבת.

סעיף ב

^באחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה (ג), ^גואסור לקבוע סעודה באותה שעה (ד). הגה: ופועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע (ה), והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלמודם כל ימי השבוע (ו) (ב"י סי' רפ"ח בשם ירושלמי).

^בב"י מהא דאיתא במדרש תנחומא פרשת ויקהל.  

^גגיטין ל״ח ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(ג) בדברי אגדה – כיוון שכפי שהבאנו בהקדמה, השבת מיועדת גם ללימוד תורה, ודברי נביאים ודברי אגדה מרוממים את הלב. ומובא בפוסקים שיש לשלב בלימוד האגדה הלכות הנחוצות לציבור.

(ד) באותה שעה – כלומר שאסור למשפחה לקבוע סעודה בזמן הדרשה. בקהילות רבות רב הקהילה נותן בשבת שיעור קבוע, וראוי להשתתף בשיעור זה.

(ה) כל ימי השבוע – שכפי שראינו במדרש שהבאנו בהקדמה, יום השבת צריך להיות סם החיים הרוחני לכל השבוע, בפרט לאלו העובדים במשך השבוע ועסוקים בפרנסתם.

(ו) כל ימי השבוע – ובשבת העיקר עבורם הוא העונג באכילה ובשתייה, שהוא צורך אנושי גם לתלמידי החכמים.

[1]. כך הביא הטור בשם המדרש. ואינו מצוי במדרשים שלפנינו.