קיצורי הלכות תפילין

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הנחת תפילין וברכתם (סימן כ”ה)

1. מצוַת עשה מהתורה להניח תפילין בראשו ובזרועו [הק]. וגדול שכרו של המניח תפילין [ל”ז, א].
2. זמן הנחת תפילין בבוקר – כשיכול לזהות את חברו ממרחק ארבע אמות, [ל’, א], וזמנו 66 דקות לפני הזריחה.
3. מן הראוי היה להניח תפילין כל היום, אולם כיוון שקשה לשמור דעתו וגופו נקיים, נהגו להניחם בזמן קריאת שמע ותפילה בלבד [כ”ה, ד; ל”ז, ב].
4. יש להתעטף בציצית לפני שמניח תפילין, לכן יקפיד להניחן בנרתיקן בצורה כזו שתזדמן לו הטלית קודם. ואם פגע בתפילין תחילה – יניחן [א].
5. בזמן הנחתן יכוון, מלבד שמניחן לשם מצווה, שמניחן כדי לזכור יחוד שמו יתברך והנסים והנפלאות שעשה עמנו; ושמניח תפילין של יד כנגד הלב, כדי לשעבד יצריו לעבודת ה’, ותפילין של ראש כנגד המוח – כדי לשעבד מחשבותיו לה’ [ה].
6. יניח תפילין של יד תחילה (אף אם פגע בטעות בשל ראש) [ו].
7. מנהג אשכנז להניח תפילין בעמידה [יא], ובין הספרדים יש הנוהגים להניח כדעת המקובלים – של יד בישיבה ושל ראש בעמידה [(כח)].
8. ברכת התפילין: על תפילין של יד מברך “להניח תפילין”, ומיד יניח של ראש. לדעת השולחן ערוך לא יברך על של ראש, ולדעת הרמ”א יברך “על מצוַת תפילין”, ויאמר אחר הברכה “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” [ה].
9. בשל יד יברך לאחר ההנחה על הקיבורת ולפני הקשירה, ובשל ראש מיד לפני ההידוק [ח].
10. אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, יברך על כל הנחה.

אם הורידן לזמן קצר, והיה בדעתו להחזירן – לדעת המחבר יחזור ויברך, ולדעת הרמ”א לא יברך (אולם אם נכנס לשירותים, נראה שיודה הרמ”א שצריך לחזור ולברך).

אם נשמטו התפילין ממקומן כך שמונחות במקום שאינו יוצא בהן ידי חובה, וכעת הוא מחזירן למקומן – כתב המחבר שיחזור ויברך, וכן משמע מהרמ”א; אולם כתבו אחרונים שלא יברך [יב].

11. מי שיש לו רק תפילה אחת, מניחה בברכה. על של יד יברך “להניח תפילין”; ועל של ראש: לדעת המחבר יברך “על מצוַת תפילין”, ולדעת הרמ”א יברך את שתי הברכות [כ”ו, א-ב].
12. מי שנקטעה ידו, יניח של ראש בלבד (ויברך כפי שראינו בסעיף הקודם). ואם נקטעה מתחת למרפק – נחלקו הפוסקים, וטוב שיניח גם של יד בלא ברכה [כ”ז, א].
13. אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש [ט], ואפילו לקדיש ולקדושה [י].
14. אם הפסיק ביניהן (שלא מעניין התפילין [י]), לדעת השולחן ערוך יברך על של ראש “על מצוַת תפילין”, ולדעת הרמ”א יחזור ויברך על של ראש את שתי הברכות [ט].
15. את רצועות התפילין של יד נהגו לכרוךבשבעה סיבובים סביב האמה, ובשלוש כריכות סביב האצבע [כ”ז, ח]. מעיקר הדין היה צריך לכרוך כריכות אלו לאחר הנחת תפילין של ראש, כדי שלא להפסיק בין של יד לשל ראש, וכן כתב המחבר; אולם נהגו על פי המקובלים לכרוך על הזרוע מיד לאחר הנחת תפילין של יד, לאחר מכן להניח של ראש, ואז לכרוך סביב האצבע [יא].
16. חליצת תפילין: נהגו לא לחלוץ תפילין קודם קדושת “ובא לציון”, וביום שיש בו קריאת התורה – לא לפני החזרתה לארון. ובראש חודש (ולרמ”א גם בחול המועד) יש לחלצן לפני תפילת מוסף [יג].
17. יחלוץ של ראש תחילה. ויניחן בנרתיקן כך שלמחר יזדמנו לו של יד תחילה [כ”ח, ב].
18. גיל החיוב בתפילין: לדעת המחבר הוא משעה שיודע הילד להיזהר בכל הדברים שנאמרו בתפילין. ולדעת הרמ”א הוא מגיל שלוש-עשרה [ל”ז, ג].

מקום ואופן הנחת התפילין (סימן כ”ז)

1. תפילין של יד: יניחן על שריר הזרוע העליונה, הנקרא “קיבורת”, מוטה מעט לצד הלב [כ”ה, (כד); כ”ז, א]. ובשעת הדחק, כגון שיש לו שם מכה – יניח בהמשך הזרוע לכיוון המרפק [ז].
2. מניח תפילין של יד על ידו  השמאלית, ואם הוא שמאלי – על ידו הימנית [א; ו]. השולט בשתי ידיו מניח בשמאל, כרוב האנשים; ואם כותב ביד אחת ושאר דברים עושה בידו השנייה – רבו הדעות והמנהגים, ונראה שמי שאין לו מנהג ברור יניח בשמאל כל אדם [ו].
3. קשר תפילין של יד צריך להיות צמוד לבית התפילין, וממוקם לצד הלב [א].
4. יניח ה”מעברתא” למעלה, לכיוון הכתף [ב].
5. קשר תפילין של יד הוא בצורת האות י’, וצריך שיהיה צמוד לבית [ב].
6. יש להקפיד, הן בתפילין של יד והן בשל ראש, שצידן השחור של הרצועות יפנה החוצה [יא].
7. תפילין של יד אין להקפיד אם הן גלויות או מכוסות [יא]. ויש אומרים שטוב שיהיו מכוסות [(לה)]
8. חציצה: התפילין, הן של יד והן של ראש, צריכות להיות מונחות על הגוף ללא חציצה; וברצועות אין צורך להקפיד [ד]. לכן אם יש לו גבס על האמה, יכול להניח תפילין של יד כרגיל [(כ)].
9. אם יש לו תחבושת על ראשו, יכול בשעת הדחק להניח עליה תפילין. ובמקרה כזה לא יברך על של ראש גם לדעת הרמ”א [ה].
10. תפילין של ראש: מקום הנחתן – מעל מקום תחילת צמיחת השערות [ט], ובאמצע הראש [י].
11. מקום הקשר – מעל העורף, באמצע הראש [י].
12. רצועות תפילין של ראש צריכות להשתלשל עד לפחות מעט מעל הטבור [יא].
13. טוב שתפילין של ראש יהיו גלויות ונראות [יא].

חביבות התפילין (סימן כ”ח)

1. יש לגעת בתפילין מפעם לפעם, כדי שלא להסיח דעתו מהם. ונהגו לגעת בהן בזמן קריאת שמע: כשמזכיר תפילין של יד ימשמש בשל יד, וכשמזכיר “בין עיניך” ימשמש בשל ראש [א].
2. נהגו לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן [ג].
3. אם חלילה נפלו תפילין גלויות על הארץ, נהגו להתענות או לתת כסף לצדקה. ויש מי שכתב שאף אם נפלו בנרתיקן ייתן פרוטה לצדקה [מ”ד, (ז)].
4. אין לנהוג בקלות ראש בזמן שמניח תפילין [ל”ז, ב].

כבוד התפילין (סימן מ’)

1. יש לשמור על גופו בעת הנחת התפילין, ואסור להפיח בהן [ל”ז, ב].
2. אסור לשמש מיטתו בחדר שיש בו תפילין, אלא אם הן ב”כלי בתוך כלי” [מ’, ב].
3. המניח תפילין צריך להיזהר מהרהורי תאווה [ל”ח, ד].
4. בזמן הזה אין להיכנס עם תפילין גלויות לשירותים כלל, בין אם לבוש בהן [מ”ג, הק; מ”ג, ז] ובין אם מחזיק בהן בידו [מ”ג, (טו)].
5. אם צריך להיכנס לשירותים עם נרתיק התפילין, יכניס את הנרתיק לתיק שאינו מיוחד להן [מ”ג, (כג)].

והוא הדין לשאר כתבי הקודש (כגון סידור) –  מותר להיכנס עִמם לשירותים אם מכוסים בכיסוי שאינו מיוחד להם (כגון כיס הבגד) [מ”ג, (כד)].

1. אסור להיכנס כשתפילין בראשו למקום שיש בו אנשים שאינם לבושים, כגון חדר הלבשה בבית המרחץ; וכן לא למקום מלוכלך מאוד [מ”ה, ב].
2. אסור להיכנס לבית הקברות או לקרבת גופת המת כשהוא עטור בתפילין גלויות [מ”ה, א].

8. בזמן הזה אין להניחן על מיטה כלל, אלא במקום מכובד, למשל בארון או על שולחן [מ’, (ז)].
9. אין לסעוד סעודת קבע בתפילין. וסעודת ארעי (כדוגמת טעימה בסוף התפילה) מותרת, אולם ייזהר שלא להקל ראשו [מ’, ד].
10. נרתיק התפילין, אין להשתמש בו לדבר אחר. ואם התנה עליו מראש שכוונתו להכניס בו דברים אחרים – מותר [מ”ב, ג].

איסור שינה בתפילין (סימן מ”ד) והנחתן בלילה (סימן ל’)

1. אין לישון שנת קבע בתפילין. ושנת ארעי מותרת רק אם התפילין מכוסות, והוא יושב וראשו בין ברכיו [מ”ד, א].
2. אין לישון כשאוחז בידו תפילין גלויות, ובשעת הצורך (כגון בנסיעה) מותר לישון כשאוחז בידו תפילין בנרתיקן [מ”ד, א].
3. אין מניחים תפילין בלילה, שמא יישן בהם. ואם היו התפילין עליו ושקעה החמה – אינו חייב לחלצן מייד [ל’, ב]; אולם אם הוא בדרך – יכסה את התפילין, שלא יטעו הרואים לומר שהניחן בלילה [ל’, ד].
4. אם יוצא לדרך לפני זמן תפילין, יכול להניחן לפני צאתו, וימשמש בהן ויברך כשמגיע זמן הנחתן [ל’, ג].

תפילין בשבת ובמועד (סימן ל”א)

1. אין מניחים תפילין בשבת וביום טוב [א], ולכן נחשבות התפילין כמצוַת עשה שהזמן גרמא [ל”ח, ג].
2. פסק השולחן ערוך שאין מניחים תפילין בחול המועד, ופסק זה התקבל כיום על יושבי ארץ ישראל כולם. בחוץ לארץ, יש קהילות אשכנזיות הנוהגות ללבוש תפילין כדברי הרמ”א, ויש לחולצן לפני הלל [ב].

הלכות סת”ם הנוגעות למניח התפילין

1. מרובעות – בתי התפילין צריכים להיות בצורת ריבוע [ל”ב, לט]. ואם נפגמה צורתם באופן הניכר לעין – פסולות [ל”ב, (קלא)].
2. שחורות – הלכה למשה מסיני שרצועות התפילין יהיו שחורות. אם נקלף צבען מעט – צריך להשחירן, ועדיין כשרות. ואם נקלף רובן – פסולות [ל”ג, ג].
3. גם הבתים צריכים להיות שחורים, אולם זה משום נוי התפילין בלבד, ואינו מעכב [ל”ב, מ].
4. יש לקנות תפילין מאדם ירא שמים הבקיא בהלכות תפילין [ל”ט, ח]. וזאת גם משום שישנן הלכות שאינן ניכרות (כגון: עיבוד העור לשמו [ל”ב, ח]. כתיבה כסדרן [ל”ב, א, כג]. כתיבה לשמה וכתיבת אזכרות לשם ה’ [ל”ב, יט]).

ואם קנה ממי שאינו מומחה – חייבות בבדיקה [ל”ט, ט].

5. תפילין שמניחן תדיר, הרי הן בחזקת כשרות, ואינן צריכות בדיקה. ותפילין שלא נעשה בהם שימוש תדיר, יש לחשוש שיתעפשו, וחייבים בבדיקה פעמיים בשבע שנים [ל”ט, י].

תפילין של רבנו תם (סימן ל”ד)

1. מנהג העולם להניח תפילין של רש”י בלבד [א].
2. ירא שמים יניח גם תפילין של רבנו תם [ב], ולא יעשה כן אלא מי שמפורסם בחסידות [ג].
3. אם מניח הן תפילין של רש”י והן של ר”ת, טוב להניח את שני הזוגות יחד. ויכוון בהנחתם שיצא ידי חובתו באותם אלה שהם על פי ההלכה [ב].
4. אם אינו יודע להניחם יחד, יניח של רש”י בברכה עד אחר תפילת העמידה, ואחר יניח של רבנו תם בלי ברכה, ויקרא בהן פרשות “שמע” ו”והיה אם שמוע”. ויש נוהגים כך לכתחילה [ב].
5. אין להניח תפילין של רש”י ותפילין של רבנו תם בנרתיק אחד [ד].

הפטורים מהתפילין (סימן ל”ח)

1. נשים פטורות מתפילין. והוסיף הרמ”א שעדיף שלא יחמירו על עצמן [ג].
2. מי שאינו יכול לשמור גופו נקי, כגון חולה מעיים, אין לו להניח תפילין [א-ב].
3. הטרוד בצערו, ואינו יכול לתת דעתו על התפילין – פטור [ט].
4. מי שמתו מוטל לפניו, הרי הוא אונן, ופטור מכל מצוות עשה, ובכללן תפילין [(י)].
5. אָבֵל משעת הקבורה, אם נקבר המת ביום הפטירה – לא יניח תפילין באותו היום. ואם הקבורה לאחר יום הפטירה – נחלקו בכך המנהגים, ואם אין ידוע לו מנהגו, לא יניח ביום הקבורה [ה].