קולו של פסוק

חיסון

בני ישראל מתלוננים על ה' ועל משה "למה העליתֻנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלֹקל" (במדבר כא, ה), וה' מגיב לתלונתם בחריפות:

"וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (פסוק ו).

בני ישראל חוזרים בתשובה על חטאם ומבקשים ממשה רבנו להתפלל לה' שיסיר מהם את הנחש. ה' שומע לתפילת משה ומצווהו:

 "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (פסוק ח).

וכך עושה משה רבנו:

"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (פסוק ט).

הפלא ופלא. מי שנפגע מנשיכת נחש יכול להביט בנחש הנחושת ולהתרפא מייד!

חז"ל לימדונו במשנה כי לא היו לנחש הנחושת סגולות רפואיות פלאיות, אלא שהחולי והמרפא היו תלויים בכוונת הלב של ישראל: "וכי נחש ממית, או נחש מחיה?! אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו – היו נימוקים" (ראש השנה ג, ח).

הרמב"ן על הפסוק מוליך אותנו צעד נוסף:

"והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא".

הריפוי מחולי הנחש מתבצע באמצעות הבטה בבן דמותו – נחש הנחושת. כנגד הנחש המחטיא ניתן לנו מזבח נחושת – שבכוחו לרפא. ההבטה בנחש הנחושת מבטאת את ההבנה כי אין להרוג את הנחש, אלא יש להפכו מנחש לנחושת – לכוח מלא בנחישות לעבוד את עבודת השם. עצם המרידה בה' מעידה כי יש בישראל כוח נחוש – ועתה עליהם לגייס כוח זה ולכוונו לכיוון הנכון.

זהו סוד החיסון. מקצת מהמחלה מחזק את הגוף – הלומד להתמודד עם החולי ולהפוך את האויב לאוהב ואת הנחש למזבח נחושת.