קולו של פסוק

האב במשפחה

"אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (במדבר ל, יז).

פסוק זה מסכם את הפרשייה העוסקת ביכולתו של האיש לבטל את נדרי אשתו בתחומים העלולים לפגוע בזוגיות, וביכולתו של האב לבטל את נדרי בתו "בנעֻריה" – בהיותה בת שתים עשרה שנים עד שתים עשרה שנים ומחצה.

הפסוקים מעוררים בקורא אי נוחות מסוימת, שכן חוקים אלו אינם מתאימים להלך הרוח הרווח בימינו, ימים שבהם השוויון בין גברים לנשים הוא ערך יסוד.

ועל כן חשוב להדגיש שהתורה היא דברי א־להים חיים. היא איננה תלויה באופנה או בהשקפת עולם של תקופה זו או אחרת. יש לזכור שכל אופנה היא זמנית וחולפת – ומה שנחשב היום לָהיט ייחשב מחר כדבר שעבר זמנו – ואילו דבר ה' חי וקיים מעולם ועד עולם. עלינו ללמוד את התורה ולהפיק ממנה את הערכים הנצחיים בכל דור ודור.

החוק המאפשר לאב להפר את נדרי אשתו ובתו הוא חלק מתפיסה רחבה הרואה חשיבות רבה באחריותו של אבי המשפחה. האב אחראי לרווחת משפחתו, וכדי שיצליח במשימתו יש להניח לו לבטל נדרים שנזרקו לחלל האוויר בלי מחשבה ושעשויים להשפיע לרעה על המשפחה. אין זה מבטל כלל את עצמאותן וחירותן של האישה והבת, שהרי לולא כן הן לא היו יכולות לנדור נדרים כלל. המציאות ההלכתית איננה מגבילה את הנשים, והן רשאיות לנדור כאוות נפשן.

יכולתו של אדם להביע בפיו את רצונותיו בונה את זהותו ואת אישיותו, ולכל מילה היוצאת מפי האדם יש חשיבות רבה. מילים יכולות לבנות עולמות או חלילה להרוס, ולא אחת אנו מתחרטים עמוקות על מילים שאמרנו בלי מחשבה. כוחן של המילים גדול עוד יותר בתוך הבית פנימה, ודיבורים מסוימים עלולים להפר את האיזון האישי והמשפחתי.

כל אדם עלול להיכשל בלשונו ולנדור נדרים בלי שהעמיק במשמעות נדריו ובהשלכותיהם. חכמינו זיכרונם לברכה לימדונו כי אם אדם מתחרט על נדר שנדר בעת מצוקה בית הדין רשאי להתיר את נדרו בעת הצורך. ואולם בנדרים הקשורים בקשר המשפחתי בחרה התורה לשמור על פרטיות המשפחה ולא לחשוף את ענייניה הפנימיים לעיני אחרים. כבוד האישה הוא שדורש שאבי המשפחה יוכל, במסגרת המשפחתית, למנוע מנדר חפוז לגרום לטלטלה – ולהשיב את האיזון לחיי המשפחה.