על שולחן השבת

באיזה תאריך יבוא המשיח
שאול דוד בוצ'קו

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). בטרם ימות רוצה יעקב אבינו לספר על "אחרית הימים", 'לגלות את הקץ' כלשון רש"י (שם), כלומר לגלות את זמן ביאת המשיח. או אז 'נסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים' (שם), כלומר בסופו של דבר לא גילה עתידות אלא הסתפק בברכות שבירך את בניו. הקב"ה איננו רוצה לייאש את בני ישראל ותאריך היעד עדיין רחוק. אפשר שמכאן למדו את האיסור להתעסק בחישובי הגאולה על פי הכתובים: 'אמר ר' שמואל בר נחמני: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר (חבקוק ב, ג) " אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ"' (סנהדרין צז, ב).

מר זקני הרב אליהו בוצ'קו זצ"ל ביאר עוד, שהמחשב את הקץ מטיל ספק בצדקת עם ישראל: 'חז"ל אמרו^[1] שישנם שני קִיצים, קץ של אחישנה – אם זכו, וקץ של בעיתה – אם לא זכו. והנה הקץ של 'אחישנה' לא יכול היה יעקב לדעת, שהרי מפתח הקץ הזה נמסר לישראל – "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תהילים צה, ז)' אם כן לא כיוון יעקב אלא לקץ של 'בעיתה', שמפתחו הנעלם הוא רק ביד ה', ונסתלקה ממנו השכינה כי הוא רצה לגלות לבניו שתבוא תקופה של "לא זכו", שבה ישחיתו ישראל את דרכם וימאסו בתורת ה'. ובשביל זה נענש, כי אסור להוציא דיבה ולעז על ישראל' (אור היהדות עמ' 53).

אפשר עוד להוסיף טעם לסכנה שיש בחישובים, באשר הם 'מקבעים' כביכול את א-להים, וכאילו חישובינו מחייבים את הקב"ה. לאמיתו של דבר אף התאריך הסופי – ה'בעיתה' – איננו קבוע מראש, והחשבונות שבתנ"ך יובנו רק אחרי ביאת המשיח. המושג של 'בעיתה' כוונתו רק ללמדנו שהמשיח הוא תכלית ההיסטוריה, שיש לראות את כל תולדות האדם בעולם כמסע שיגיע בהכרח ליעד.

פעמים רבות בהיסטוריה היהודית האמין העם שהמשיח כבר ממשמש ובא. לצערנו תקוותו זו נכזבה פעם אחר פעם. לעתים אף גדולי ישראל עוררו תקוות, בהסתמכם בין השאר על הרמזים שבספר דניאל. אין צורך לומר שהאכזבה היתה מרה. בכל פעם הסבירו גדולים אלה שאזהרת הגמרא אינה חלה על דור המשיח עצמו. אמנם אין ספק שכוונתם הייתה לחזק את העם בנאמנותם לתורה ולמצוות, ואולי באמת צריך היה משיח לבוא באותו זמן אלא שהחטא גרם.

ברוח זו נתן הרב אליהו בוצ'קו זצ"ל הסבר שני לרצונו של יעקב לגלות את 'אחרית הימים': "לגלות את הקץ' זאת אומרת להביא את המשיח. יעקב אומר לבניו: 'אגלה לכם עכשיו את אחרית הימים. עתה אנחנו נביא את המשיח. יש רק תנאי אחד: "האספו", כלומר התאחדו סביב התורה והמצוות, והמשיח העומד בפתח יתגלה'. אבל בני יעקב לא הצליחו להתאחד, ורוח הקודש, כלומר רוחו של משיח, נסתלקה.

גם בימינו אנו המשיח כבר בפתח. ה' ברחמיו הרבים החל לקבץ נדחי ישראל, לחמול על עמו, להצילו מכל צורריו, ולאפשר לו עצמאות מדינית בארצו. רק דבר אחד הוא מבקש מאתנו: להודות שהמאורעות האלה אינם פרי המקרה, ולהתאחד כולנו סביב תורתו – "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן" (מלאכי ג, א) – יתגלה מלך המשיח^[2].

הנשכיל להיענות לאתגר?

[1] סנהדרין צח, א: 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס, כב) בעתה, וכתיב, אחישנה. זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה'. 

[2] כפירוש רד"ק שם.