סימן רצ"ג – דיני ערבית במוצאי שבת, ובו ג' סעיפים

סעיף א

^אמאחרין תפלת ערבית (א), כדי להוסיף מחול על הקודש (ב).

^אמהא דר׳ יוסי שבת קי״ח ע"ב.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) מאחרין תפילת ערבית – ראינו (בסימן רל"ג) שבדרך כלל אפשר להתפלל ערבית החל מפלג המנחה. במוצאי שבת אין לעשות כך, ויש להתפלל רק זמן מה אחר צאת הכוכבים.

(ב) להוסיף מחול על הקודש – כשם שמצווה להקדים מעט את כניסת השבת[1], כך טוב לאחר קצת את צאת השבת. ויש בכך ללמדנו שקדושת השבת צריכה להשפיע על ימות החולין.

סעיף ב

^בצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים, ^גולא יהיו מפוזרים אלא רצופים (ג). ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו (ד).

^ברבינו יונה  בתחלת ברכות, מהא דשבת ל״ה ע"ב.  

^גהר״ן  שם בשבת ע״פ הירושלמי.

שולחן ערוך כפשוטו

(ג) אלא רצופים – זמן זה נקרא "צאת הכוכבים". שיעורו המדויק משתנה בין הזמנים והמקומות, אבל שיערוהו חכמים בכשמונה-עשרה דקות לאחר השקיעה[2].

(ד) שיצא הספק מליבו – כיום אנו סומכים על השעונים, ולא על ראיית הכוכבים. והדבר עדיף, במיוחד במקומות שקשה בהם לראות את הכוכבים בגלל תאורה מלאכותית וזיהום אוויר. לכן צאת הכוכבים גם ביום המעונן זמנה 18 דקות זמניות אחרי השקיעה. וטוב ונכון להמתין חצי שעה לאחר השקיעה, ובכך לקיים מצוות תוספת שבת.

סעיף ג

^דמי שהוא אנוס, כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה (ה) – יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה (ו), ולהבדיל מיד; ^האבל לא יברך על הנר (ז), וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים (ח). הגה: ונוהגים לומר 'והוא רחום' ו'ברכו' באריכות נועם, כדי להוסיף מחול על הקודש (ט) (או"ז).

^דברכות כ״ז ע"ב לפירוש הטור בשם רב האי והתוספות והרא״ש והמרדכי שם.  

^הטור.

שולחן ערוך כפשוטו

(ה) לדבר מצווה – בסימן רע"א סעיף ב ראינו שלמצוות מסוימות, כגון קבורת המת, הותר "להחשיך על התחום", כלומר ללכת בשבת אחר הצהריים עד סוף תחום שבת, כדי שיהיה אפשר לקבור את המת מיד במוצאי שבת.

(ו) מפלג המנחה ולמעלה – כזמן ערבית בימות החול.

(ז) על הנר – כשמבדיל, משום שאסור להדליק את הנר עד צאת השבת.

(ח) עד צאת הכוכבים – ואז מותר להתפלל ערבית ולהבדיל, וכך יוכל לעשות את מלאכתו הדחופה מיד בצאת הכוכבים.

(ט) מחול על קודש – ויש שנהגו לומר לפני ערבית מזמור קמ"ד ("לדוד ברוך ה' צורי"), ויש המוסיפים מזמורים שונים כדי להוסיף מחול על הקודש, ולהוציא את השבת בנחת.

[1]. כפי שביארנו בסימן רס"א סעיף ב ס"ק י"ח.

[2]. ביארנו בהרחבה בסימן רס"א סעיף ב שלדעת רבנו תם זמן צאת הכוכבים הוא 72 דקות אחרי השקיעה הנראית. ושם אפשר שפסק המחבר כשיטה זו, אולם מכך שהמחבר פוסק כאן במפורש שלצאת שבת די בצאת הכוכבים הנראים, משמע שלדבריו אין צריך לחוש לשיטת רבנו תם.