סימן ת"ל – ובו סעיף אחד

סעיף א

^אשבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו (א). הגה: והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו (ב); ופוסקים לומר ברכי נפשי (ג) (מנהגים).

^אתוספות בשבת פ"ז, וכן כתבו הכל בו ושבלי הלקט.

• הנס שנעשה בו – בעשרה בניסן, שחל אותה שנה בשבת, נצטוו בני ישראל לקחת שה לקרבן פסח. המצרים זעמו על כך, כי נהגו בו כאליל, אבל לא יכלו לומר דבר. על שם נס גדול זה קרויה שבת זו "שבת הגדול", והוא מבטא ומסמל את מהות החג, שהיא המסירות למצוות. כזכר למסירות זו, נתקבל בקרב ישראל המנהג, אשר רב המקום דורש בהלכות פסח בשבת זו.
• לכפר על כל עונותינו – קטע זה מן ההגדה הוא החלק המרכזי, בו נפרטים אירועי יציאת מצרים. הספרדים לא נהגו כן, כי בהגדה נאמר להמתין ולא לקרוא את ההגדה אלא בשעה שמצה ומרור מוכנים לפניו. והטעם למנהג בני אשכנז הוא, שמבקשים להתכונן לקיום המצוה.
• ופוסקים לומר ברכי נפשי – קיים מנהג עתיק לומר בכל שבת מהחורף את פרק קד שבתהלים, "ברכי נפשי", להלל את ה' על הטבע הנפלא שיצר, ולכן תחילת אמירתו בשבת בראשית, היא פרשת היצירה. ובשבת הגדול, בו אומרים חלק מן האגדה, פוסקים לאמרו. בקיץ יש נוהגים לומר פרקי אבות, חלק נוהגים פרק אחד כל שבת עד שבועות, וחלק נוהגים פרק בכל שבת עד סוף חודש אלול.

שבת שלפני הפסח (ת"ל)

1. שבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול, ונוהגים שהרב דורש בהלכות פסח בשבת זו.
2. אשכנזים נוהגים לקרוא בשבת זו חלק מן האגדה, מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".
3. הנוהגים לומר ברכי נפש בחורף, מפסיקים בשבת זו, ונוהגים לקרוא פרק מפרקי אבות עד שבועות, ויש נוהגים עד ראש השנה.